דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
Skip Navigation Linksפקולטה לרפואה > עברית > דף הבית > תא הבוגרים > כתבות > ד"ר יצחק שנקר ז"ל שהצליח לשרוד את ימי המלחמה ומצא את מותו כחלל צה"ל בשנת 1948
חדשות
16/04/2015
ד"ר יצחק שנקר ז"ל שהצליח לשרוד את ימי המלחמה ומצא את מותו כחלל צה"ל בשנת 1948
לא לא    
נדמה כי סיפור חייו של ד"ר יצחק שנקר, הוא סיפורה של אומה שניסתה לקום מהמשרפות להקים בית לאומי לעצמה. הוא ששרד את המלחמה המנוס מהגרמנים נפל חלל במלחמת הקיום כאן על אדמת ארץ ישראל.דר יצחק שנקר זל
יצחק שנקר (22 באוגוסט 1889 - 13 באוקטובר 1948) היה מראשוני הכירורגים בחיל הרפואה. מעוטר עיטור לוחמי המדינה.
נולד בקרקוב ולמד רפואה והשתלם בכירורגיה בבית הספר האוניברסיטאית בווינה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרי בדרגת סרן וזכה לאותות הצטיינות על הצלת פצועים.ב-1927 חזר לקרקוב והתמנה למנהל המחלקה הכירורגית של בית החולים היהודי. ב-1929 התחתן ונולדו לו בן ובת.
ד"ר יצחק שנקר  בשנת 1889 למשפחת רבנים ידועה, ששורשיה בפולין מאז 1591, בעיקר בקראקוב ובאושוויץ.  שנקר סטה מהמסורת המשפחתית ופנה ללימודי רפואה, אותם השלים בביה"ס לרפואה היוקרתי בווינה. הוא התמחה הכירורגיה בבית החולים האוניברסיטאי של וינה.  ערב מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא אוסטריה בדרגת סרן וקיבל כמה אותות הצטיינות כהוקרה.
בשנות ה-30 חזר לעיר הולדתו, קראקוב. ניהל את המחלקה הכירורגית בביה"ח היהודי בעיר.  היה פעיל בחיים הציבוריים של הקהילה, כנשיא אגודת " מכבי" קרקוב וכנשיא "בני ברית", והיה מוכר היטב גם לתושבי העיר הלא יהודים, לאחר שניתח אנשי כנסייה ואנשי שלטון.  ב-1929 נשא לאישה את אנה לבית גרשלר .לשניים נולדו שני ילדים: מרים ויוסף.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ד"ר שנקר לצבא הפולני כמנתח ראשי של החזית המזרחית.  הפצצה הכבדה של הגרמנים על העיר פשמישל בגליציה הפרידה אותו מבני משפחתו. האישה אנה ושני ילדיה הקטנים הגיעו תחת הפצצה הכבדה לעיר לבוב.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ד"ר שנקר לצבא הפולני כמנתח ראשי של החזית המזרחית. הפצצה הכבדה של הגרמנים על העיר פשמישל בגליציה הפרידה אותו מבני משפחתו. האישה אנה ושני ילדיה הקטנים הגיעו תחת הפצצה הכבדה לעיר לבוב.
ד"ר שנקר עצמו היה בין ניצולי צבא פולין בחזית המזרחית, שהושמדו תוך 17 יום, אשר הצליחו לעבור לרומניה.  שנקר עצמו היה בין ניצולי צבא פולין בחזית המזרחית, שהושמדו תוך 17 יום, אשר הצליחו לעבור לרומניה.
בחורף 1940 שיגרו הרוסים את הפליטים היהודים, ובהם משפחתו של ד"ר שנקר, לאזור הרי אורל, שם שכנו בלב יער. ד"ר שנקר, שהגיע עם שרידי הצבא הפולני לעיר צ'רנוביץ בבוקובינה, שהייתה כבר בשליטת בריה"מ.  גויס לחיל האוויר של הצבא האדום בדרגת סא"ל, כמנתח ראשי.  בשיטת מלחמת הבזק הצליחו הגרמנים להשתלט במהירות על אוקראינה.  ד"ר שנקר נפל בשבי הגרמנית קצין רוסי וגם יהודי והועבר למחנה ריכוז בטראנסניסטריה.   במחנה הקים מרפאה ובה חדר ניתוח פרימיטיבי והגיש סיוע רפואי לתושבי המחנה, יהודים ולא יהודים כאחד.  עם שחרור המחנה על ידי הצבא האדום גויס ד"ר שנקר שוב כמנתח לצבא הרוסי.  במהלך התקדמות של הצבא הרוסי מערבה נפגע המרשל קונייב, מפקד הארמיה השנייה, בצורה אנושה בראשו.  ד"ר שנקר הוזעק לנתח אותו, מבלי שידע את מי ניתח והציל את חייו.
לימים, בשנת 1953, עמד המרשל קונייב בראש ההרכב השיפוטי במשפט הידוע לשמצה, "משפט הרופאים", שבו הואשמו רופאים יהודים בקשירת קשר לרצוח את יוסף סטאלין.
למאמצים אלה גייס את אשת ראש ממשלת בריטניה, קלמנטין צ'רצ'יל שהייתה בתפקיד של נשיאת הצלב האדום. הצליחה לאתר את בני משפחתו בסיביר והעניקה לה אשרת כניסה, "סרטיפיקט" לפלסטין. בכל אותה תקופה ניסה ד"ר שנקר להתאחד עם משפחתו, ששרדו את תקופת השואה.  בשלב זה בא לעזרתו המרשל קונייב, שבעזרתו, כגמול על הצלת חייו לקראת סיום המלחמה, הצליח ד"ר שנקר להתגבר על החוקים הנוקשים של בריה"מ, להעביר את בני משפחתו לפולין ומשם לפלשתינה (א"י).
 ב-1946 נפגשו בני המשפחה לראשונה בארץ, לאחר שבע שנות ניתוק.  בחורף 1944 הצליח ד"ר שנקר להגיע באופן בלתי חוקי לחופי הארץ.  הוא נשלח למחנה המעצר בעתלית.
 עם שחרורו פנה ד"ר שנקר לעבודתו הרפואית בפלסטין, הפעם כמנתח הראשי של ביה"ח הפולני של צבא אנדרס, שהיה ממוקם ליד מנזר רטיסבון בירושלים.
 מאוחר יותר עבר לתל אביב, שם עבד בפרקטיקה פרטית ובביה"ח אסותא. בנוסף עבד כמנתח בסניף הנמל של קופ"ח כללית.  גויס ל"הגנה" והיה חלק ממערך השירות הרפואי שלה וחשאי הגיש עזרה כירורגית לפצועי המחתרות, אצ"ל ולח"י.
 
עיטור לוחמי המדינה שניתן לדר יצחק שנקר



בתקופת מאבק המחתרות נגד שלטונות המנדט, כאשר פצועי האצ"ל והלח"י לא זכו תמיד לקבל טיפול רפואי במוסדות הרפואה של היישוב המאורגן, התנדב ד"ר שנקר, יחד עם רופאים אחרים, להגיש טיפול רפואי לפצועי המחתרות.
 כאשר פתח האצ"ל באפריל 1948 בהתקפה על השכונה הערבית מנשייה ביפו.
 הוא הוצב ככירורג במערך הרפואי שהוקם בבי"ח פריד, בי"ח קטן ברחוב יהודה הלוי, בגבול ת"א-יפו.
 על תרומתו בקרב על כיבוש יפו זכה ד"ר שנקרב 'עיטור לוחמי המדינה' של הארגון הצבאי הלאומי.
ב-18 במאי 1948 הוזמן ד"ר שנקר לת"א לפגישה עם ד"ר שיבא, קצין הרפואה הראשי של צה"ל.
 באותו יום הפציץ חיל האוויר המצרי את ת"א. בטיסה נמוכה פגעו המטוסים המצריים באוטובוס קומתיים שחנה בתחנה המרכזית. עשרות אזרחים נפגעו.
 כשנודע לכירורג ד"ר מקס מרכוס, שהיה המנתח של פצועי המחתרות, כי ידידו, ד"ר שנקר, נמצא בעיר, הוא צירף אותו לצוות המנתחים.
 של הפצועים בביה"ח "הדסה" ברחוב בלפור בת"א.
 רבים מהפצועים ניצלו, אך 42 איש קיפחו את חייהם בהתקפה אווירית זו.
עם הקמת של צה"ל במאי 1948, גויס ד"ר יצחק שנקר והוצב בתפקיד מפקד וכירורג ראשי של ביה"ח הצבאי מספר 7 בצפת, בירת הגליל.
 עם הכרזת המדינה הישוב היהודי בעיר, שמנה כ-1,500 נפש, היה נתון תחת עוצר, לאחר התקפה ערבית על עורקי התחבורה במרחב.
בית החולים היחיד באותם ימים היה ביה"ח "הדסה", מוסד לטיפול בחולי שחפת. היו בו כ-60 מיטות.
כשהחלו ההכנות למבצע "יפתח" פונו חולי השחפת ובית החולים הפך להיות בית החולים צבאי שהגיש גם עזרה רפואית לתושבי העיר.
עד חודש אוקטובר 1948 הספיק ד"ר יצחק שנקר לנתח בביה"ח בצפת יותר מ-300 פצועים קשה.
ב-13 באוקטובר 1948, ערב יום הכיפורים, בהיותו בשירות צה"ל, נפטר ד"ר יצחק שנקר ממחלה, שכנראה קיננה בגופו כתוצאה משנות הסבל, התלאות והנדודים שעבר.
 הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות בנחלת-יצחק בת"א.
 ליד לוחמי אצ"ל, שאת חייהם לא הצליח להציל בקרב על כיבוש יפו.
 הוא השאיר אחריו אישה, אנה, ובן, יוסף. תרומתו לרפואה השפיעה על בנו יוסף, ועל נכדיו, ינון וערן, להמשיך בדרכו.

 
website by Bynet Software Systems