דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
חדשות
01/11/2011
רופא וג'נטלמן
לא לא    
ראיון עם פרופ' עמוס ינון שערכה רקפת ויינברג:
"כשהרפואה מתייחסת רק לביולוגיה היא לא רואה חצי מהתמונה"
פרופ' ינון הוא בן לזוג ניצולי שואה שעלו לארץ וחזרו להולנד, כך שגדל בהולנד ומאוחר יותר עלה לבדו לישראל. עיר ילדותו בהולנד ממוקמת על הגבול הגרמני ונותרו בה מאה וחמישים יהודים אחרי השואה. כבר בגיל חמש-שש החל ינון תהליך של התקרבות לדת.
"בעיירה היה בית כנסת מפואר שהגרמנים השתמשו בו בשואה כאורווה לסוסים שלהם", מספר ינון, "כשהייתי ילד היה שם חזן רב מבלגיה שידע לקרב לבבות. מאוחר יותר, בשנות העשרה שלי, הורי שלחו את אחותי ואותי ל'בני עקיבא', וזה חיזק קצת את הקשר עם הדת. כשעליתי לארץ חלה התרחקות מהדת, אך אחרי הלימודים בחרתי ב'שערי צדק'  כי מאוד אהבתי את האווירה בו".
נקודת המפנה שהביאה את פרופ' ינון לחזרה בתשובה הייתה  לפני כעשרים שנה. "לפני 20 שנה אשתי חלתה", משתף ינון, "לקחתי אותה להרבה רופאים מומחים ולא היה מזור, ומה שבסוף עזר לה זה רפואה משלימה וחזרה בתשובה. אשתי נרפאה לגמרי ואני חזרתי בתשובה מספר שנים אחריה. בשבילי, כרופא שצמח ברפואה המודרנית, היה מעניין לראות שהרפואה במקרה שלה לא יכלה לעזור. כשהרפואה מתייחסת רק לביולוגיה היא לא רואה חצי מהתמונה.
באים לכאן צעירים לעשות בדיקות למחלת העייפות הכרונית" ממשיך ינון ומספר, "לאחר שהבדיקות מוכיחות זאת נאמר להם שאכן הם סובלים ממחלת היאפים אבל הרפואה המודרנית לא יודעת לטפל בזה. גם לכאבים כרוניים אין לרפואה פתרון טוב, ולכן צריך לשנות את התפקידים. במקום שהרופא יהיה אקטיבי והחולה פסיבי, החולה יהפוך להיות אקטיבי. החולה צריך להבין שהגוף שלו צועק 'לא עוד. צריך אחרת'. איך? את זה אני לא יודע. אני רק יכול להגיד שיש פה רמזור עם אור כתום שמהבהב. החולה צריך לעשות תהליך של העצמה. זו הזדמנות לשנות את החיים. רוב האנשים לא יכולים לעשות זאת בעצמם. אני מאמין שבמקרים אלה יש תועלת בשילוב של רפואה משלימה ופסיכולוגיה – על אף שאני בעצמי לא עוסק בתחומים אלה.
יש היום הכרה בבית הספר לרפואה שצריך ללמד על רפואה משלימה. ואנחנו יודעים שעל כל ביקור אצל רופא יש ביקור וחצי ברפואה משלימה.
ההצלחה של רפואה מודרנית היא אדירה. יש הבדל עצום בין הרפואה של היום לרפואה של לפני מאה שנה. יש לנו כל כך הרבה הצלחות וזה לעיתים גורם ליהירות ואנו עלולים להתייחס יותר למחלה ופחות לאדם.
יש משפט שאני אוהב לומר- 'כולנו יודעים שאנחנו יותר מהסיכום של הבדיקות שלנו'. לפני מאה שנה לרופא היו הרבה פחות כלים, אז הוא היה מדבר עם החולה. לכן אני תמיד אומר לסטודנטים שהכלי הכי חשוב שיש לרופא הוא האישיות שלו".
פרופ' ינון לקח שבתון לחודשיים לטובת כתיבת ספר הבנוי משישה עשר סיפורים שאירעו במהלך עיסוקו ברפואה, וממחישים את הקיים מעבר לרפואה הביולוגית.*
*
"התחום שלי זה ביוב"
לאחר התמחותו בפנימית, התמחה פרופ' ינון במחלות זיהומיות ב'הדסה'. ואחר-כך התמחה בווירולוגיה מולקולארית בארה"ב. ב-92 שב לארץ ויחד עם דר' יחיאל שלזינגר ודר' דוד רווה הקימו את היחידה למחלות זיהומיות. בהתחלה היה זה שירות ואחר כך יחידה מסודרת.
"בפנימית יש מספר תתי תחומים וכולם מעניינים", מספר ינון, "אבל הבנתי שקיים חסר בתחום המחלות הזיהומיות. ולכן היה לי מאוד ברור שאני אתעסק במניעת זיהומים בבי"ח ולא בווירולוגיה מולקולארית, ובאמת התחום שהתעסקתי בו לאורך השנים הוא מניעת זיהומים ושימוש מושכל באנטיביוטיקה. בתחום שלי יש שיתוף פעולה טוב בין ההנהלה של בית החולים והרופאים, בעיקר על מנת לחסוך שימוש מיותר באנטיביוטיקה. העבודה נעשית בשיתוף עם צוות המעבדה ובעזרת תוכנות מחשב שדר' דוד רווה דאג לפיתוחן.
"החולים בפנימית היום הרבה יותר קשים מאשר בעבר", מסביר ינון, "כשהייתי מתמחה באמצע שנות ה-80 הגיל הממוצע במחלקה היה 60 והתמותה 2%. כיום הגיל הממוצע קרוב ל-80 והתמותה 13%-14%. בעזרת הרפואה המתקדמת גיל החולים עולה, ולכן מי שמגיע היום לביה"ח הוא הרבה יותר חולה ונוטה יותר לפתח זיהומים. משום כך צריך לעשות כמה שאפשר כדי למנוע סיבוכים וזיהומים בחולים האלה.
אני תמיד אומר- התחום שלי זה ביוב. התחום הזה מאוד חשוב כי אנחנו מאתרים את הבעיות ועושים מה שאפשר כדי לצמצם".

מהו עתיד הרפואה בעיניך?
אני מאמין שהעתיד של הרפואה היא שילוב של כל הכלים של הרפואה המודרנית שיש לנו ובנוסף להם הכלים המשלימים. כולל פלסבו. לחולה לא אכפת אם זה הגיוני שהוא מתרפא.
אני מאמין שלמחלות יש מקור בנפש האדם – גם אם יש בנוסף גורמים גנטיים ו/או סביבתיים. לכל אדם ואדם יש את תיק הגב שלו עם בעיות לא פתורות. ליונג יש תזה שבעולם המערבי יש קשר של שתיקה בכל הנוגע לעולם הפנימי. כולם מחפשים את האקשן שבחוץ ואיש לא רוצה להתעסק עם הכעסים והכאבים שלו.
כבר קרה ששלחתי לריקודי עם מטופלת עם תסמונת העייפות הכרונית. שאלתי אותה מה החלום שלך והיא ענתה שהחלום שלה הוא לרקוד ריקודי עם. אדם צריך להעז לעשות שינויים בחיים, לפתוח את עצמו לחלומות שלו ולראות מה קורה בנפש".
*
זיכרונות מהפקולטה
פרופ' ינון מספר על אישים רבי מעלה שהגיעו להרצות בפקולטה. "היו הרצאות בצהרי יום ג' וכל פעם היו מביאים אישיות אחרת. הגיעו לשם גולדה מאיר, משה דיין ודר' קרוהן, שהיה אז בערך בן שמונים".
זכור לך אירוע משמעותי מתקופת הלימודים?
"אירוע משמעותי היה מלחמת יום הכיפורים. התחלתי ללמוד ב-72 ולאחר שנה החלה המלחמה. הייתי עתודאי וגייסו אותי עד אפריל. את כל השנה השלישית השלימו לנו ולמדנו כל הקיץ. היו ארבעה חברה' מביה"ס לרפואה שנהרגו".
אילו מורים השפיעו עליך מיוחד?
"פרופ' מונטי ציין (קרדיולוג), פרופ' גדעון מרין (מנתח לב חזה)- הם היו רופאים ג'נטלמנים. גם רופאים משכמם ומעלה וגם בני אדם. היה גם פרופ' אליקים (מנהל פנימית) שהיה קלינאי דגול וג'נטלמן. הוא מאוד האמין בחינוך- האמין יותר בגזר מאשר במקל".

 
website by Bynet Software Systems