דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
Skip Navigation Linksפקולטה לרפואה > עברית > דף הבית > תא הבוגרים > כתבות > יזום הפריה חוץ גופית – "ילדי מבחנה" במדינת ישראל
חדשות
08/11/2018
יזום הפריה חוץ גופית – "ילדי מבחנה" במדינת ישראל
לא לא    

מאת: פרופ' יוסף שנקר

רקע היסטורי

המטרה הרפואית העיקרית של הפריה חוץ גופית ושל החדרת עוברים לרחמה של האישה היא טיפול בעקרות הנגרמת מפגיעה מכנית בתפקוד החצוצרות. בשלושים השנים האחרונות ההפריה החוץ גופית נחשבת לגישה היעילה ביותר בטיפול בבעיות עקרות הגבר, אפילו במקרים הקיצוניים והקשים ביותר.
שיטות ההפריה החוץ גופית באדם פותחו ויושמו במחקר בבעלי חיים. בשנות השבעים המוקדמות היו שתי קבוצות חוקרים – סטפטו ואדוארדס באנגליה ומסטרויאני וחבריו מפילדלפיה – אשר הצליחו לראשונה להפרות ביצית אדם במבחנה. במשך השנים נערכו ניסיונות נוספים עד שהושגה באנגליה לידה ראשונה של תינוקת - לואיס בראון - בעשרים וחמישה ביולי 1978. לידתה של התינוקת הראשונה שנוצרה מחוץ לגוף האדם גרמה ל"רעידת אדמה" מחשבתית בכל הנוגע לפוריות האדם. הצלחת לידה בעזרת טכנולוגיית הפריה חוץ גופית מיקדה את המחקר בקשיים ביולוגיים וטכניים הקשורים בתהליך, עוררה ויכוחים בהיבטים החברתיים והמוסריים ודיון בבטיחות השיטה החדישה ובשיעורי ההצלחה שלה.
בשנות השבעים השתלמתי בפילדלפיה במכון המתקדם ביותר בעולם לרביית האדם ולמדתי את התהליכים הקשורים בהפריית יונקים. את הביציות להפריה באדם אפשר היה להשיג בתחילת הדרך בשתי דרכים: דרך אחת היא לשאוב אותן מזקיקים בשלבי הבשלה שונים, והדרך האחרת, המקובלת - היא לשאוב את הביציות מהזקיק שעות אחדות לפני הביוץ.
כדי להשיג ביצית בשלה יש לאתר את השלב שלפני הביוץ הטבעי. דרך נוספת להשיג מספר רב של ביציות בשלות היא להשתמש בגורמי ביוץ כדי להבשיל מספר רב של זקיקים. הביציות בעלות יכולת הפריה הן רק ביציות זמן קצר יחסית לאחר הבשלתן, לכן קיים זמן מוגדר, קצר יחסית, לשאיבתן מהשחלה. לאחר שהזרע עבר הכנה מתאימה והושגה ביצית בשלה אפשר להשלים את תהליך ההפריה בתנאי מעבדה.
מאמצים רבים הופנו לחקר התפתחות העובר במבחנה ולהגדרת התנאים הדרושים להתפתחות זו. במשך שנים הומצאו תמיסות המספקות את האנרגיה הדרושה להתפתחות העובר. כמו כן נבדקו התנאים הסביבתיים להתפתחות העובר הצעיר. השגת ההיריון והלידה של לואיס בראון הוכיחה לקלינאי פטריק סטפטו ולמדען רוברט אדוארדס, ולמעשה לכולם, כי אפשר להשיג הישג קליני כמו זה באמצעות שיתוף פעולה הדוק. תרומתו של סטפטו הייתה ניסיונו העשיר בטכנולוגיה של לפרוסקופיה, גישה כירורגית אשר אפשרה את שאיבת הביציות מתוך הזקיקים שבשחלה. רוברט אדוארד, לעומתו, היה מדען. הוא היה פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה וחקר במשך שנים את תהליך ההפריה בעיקר אצל חולדות. ההיכרות שלי עם פטריק סטפטו ועם רוברט אדוארדס התחילה לפני כארבעים שנה.

הכנות להפריה חוץ גופית ב"הדסה"

בקשה רשמית למשרד הבריאות לאשר תהליך של הפרייה חוץ גופית במרכז רפואי הדסה הוגשה בשנת 1980.
פריצת הדרך החדשה בטיפול בעקרות מכנית בדרך של הפריה חוץ גופית עודדה אותי לאמץ יישום שיטה זו בעתיד גם במסגרת מחלקת הנשים ב"הדסה". מאחר ש"הדסה" היא מרכז רפואי העוסק בטיפולים בתחום הפוריות, פנו למרכז נשים רבות אשר סבלו מעקרות מכנית, שנכשלו בניתוחים של שיקום חצוצרות והיו מוכנות לעבור כל טיפול ניסיוני לשם השגת הריון ולידה.
לרשותנו עמד הידע הבסיסי בתהליכי הפריה אצל האדם. עמד לנו הניסיון של שנים בגרימת ביוץ. הקמתי מעבדה בנושא רבייה העוסקת בבעיות של אי-פוריות הגבר כדי להעריך את כושר הפוריות שלו, וכן הקמתי בנק זרע. הצוות הכיר היטב את התהליכים האנדוקריניים הקשורים בתהליך הביוץ אצל האישה; במעבדה היה ניתן לבצע בדיקות הורמונליות ולקבוע את יום הביוץ. לעזרתנו עמד ניסיוננו בן חמש עשרה השנים ואף יותר – בין הארוכים ביותר בעולם –בטיפולים בגרימת ביוץ באמצעות תכשירים כגון כלומיפן ופרגונל. במסגרת הניסיון הרחב בגרימת ביוץ צפינו גם את הסיבוכים. על בסיס מחקרי במודל ניסיוני למדנו לטפל בגרימת ביוץ בזהירות, כך שלא נסכן את המטופלות.
הבעיה המעשית בהפעלת התכנית להפריה חוץ גופית הייתה הקמת מעבדה שבה נוכל לערוך את תהליך ההפריה בתנאים הנכונים ולספק תנאים לגידול העובר בשלבים הראשונים. עדיין לא היו מצעים מסחריים שאפשר להשיג כיום לצורך עריכת תהליך ההפריה וגידול העובר. את המצעים היה צריך להכין לפי "מרשם".
כדי להוציא את התכנית של הפריה חוץ גופית בישראל – "בהדסה" לפועל היה צריך להתגבר על קשיים בשני מישורים:
  1. הקמת מעבדה יעילה להפריה חוץ גופית והכנת צוות;
  2. אישור ממשרד הבריאות לביצוע הפריה חוץ גופית בישראל השגת האישור של משרד הבריאות בנושא, שהיו בו חילוקי דעות משמעותיים בחברה הכלל עולמית, ובוודאי בחברה הישראלית המגוונת, נראתה משימה בלתי אפשרית. התחלתי לפעול בשני המישורים הממלכתי – משרד הבריאות והמקומי – "הדסה" במקביל.
ד"ר נרי לאופר, אחד המתמחים הבולטים במחלקה, לא רק כרופא אלא בעיקר כמדען, נשלח למכון וייצמן כדי להתמחות במדעי יסוד. בין המחלקות הבולטות מבחינה מדעית במכון וייצמן הייתה המחלקה לחקר הורמונים שייסד פרופ' הנס לינדר ז"ל אשר עסקה, בין השאר, בתהליכי הרבייה אצל בעלי חיים. ד"ר לאופר רכש ידע תיאורטי בסיסי במכון וייצמן בתהליכי ההפריה בתנאי מעבדה.
עם היבחרי למנהל מחלקת נשים ויולדות בהדסה עין כרם דרשתי להקים מעבדת מחקר כדי לשמור על הפעילות האקדמית ־מדעית של המחלקה. פרופ' קלמן מן, מנהל המרכזים הרפואיים דאז, הבין לרוחי והעמיד לרשות המחלקה ארבעה חדרים ששימשו את המחלקה כמעבדת מחקר. המעבדה צוידה כמעט בכל שנדרש, ולימים שימשה את המחלקה כמעבדה להפריות חוץ גופיות.
בנוסף לד"ר לאופר, הצטרף לצוות גם ד"ר אודי מרגליות, רופא צעיר בשלבי סיום ההתמחות, שגילה עניין בנושא הפוריות. נוסף על היותו רופא בעל כישורים קליניים, הוא היה גם איש מעבדה יעיל. הרופא השלישי היה ד"ר דניאל נבות, שהיה אז בסוף התמחותו, וגם הוא גילה סקרנות בנושא הפוריות. הוא היה בעל יכולת כירורגית גבוהה ובעל ידע בסיסי בעבודה במעבדה.
בחירת הצוות הייתה יסוד ההצלחה. הצוות ידע לבחור נכון את המטופלות לפי מאפיינים קליניים, היה בעל ידע בביצוע לפרוסקופיה למטרת שאיבת ביציות והיה בעל יכולת להעריך את כושר הפוריות של הזרע באמצעות בדיקות מקובלות ובדיקה מיוחדת שהוכנסה על ידינו, "מבחן האוגר", להכין את הזרע להפריה, לבצע את התהליך המעבדתי של ההפריה, לגדל את העוברים ולהחזיר את העוברים לרחם. הגרעין הנזכר של הרופאים נעזר בשני כוחות חשובים: האחד, הלבורנט הוותיק של המחלקה, מר אברהם שמש, ו ד"ר ריטה קיסלביץ, עולה חדשה, ד"ר למדעים, בעלת ידע יסודי בביולוגיה. צוות זה היה מוכן לעריכת הפריה חוץ גופית, וליתר דיוק לניסיון לעורכה. המשימה הקשה יותר הייתה השגת הרישיון.

המאבק להשגת רישיון לביצוע הפריה חוץ גופית בישראל

כדי להפעיל את התכנית הרפואית של הפריה חוץ גופית בארץ, חלה על המחלקה החובה להשיג אישור ממשרד הבריאות. הייתה זו משוכה לא פשוטה להשגה, בעיקר לאחר ההתנגדות העזה והרחבה שעוררה הצלחתם של סטפטו ואדוארדס בקרב הממסד הרפואי באנגליה. קמו התנגדויות שונות, גם של ועדות אתיות ובעיקר התנגדות דתית, לרעיון של יצירת עובר בתנאי מעבדה. לכל אחד מהמתנגדים היו סיבות משלו. מצד הקלינאים ואנשי המחקר הסיבה הייתה שיצירת עוברים במעבדה היא טעות מדעית ומוסרית, משום שאין איש יכול להבטיח שהילדים שייוולדו יהיו בריאים. הבסיס לטענתם היה שבאחד ההריונות שהשיגו אדוארדס וסטפטו נשא העובר פגיעה גנטית - כרומוזומלית קשה.
יצירת עובר בתנאי מעבדה עוררה התנגדות רחבה בקרב אנשי הדתות השונות, בעיקר בכנסיה הקתולית אך גם בפלגים נוספים בנצרות. גם אנשי "הדסה" המובילים הביעו התנגדות לכך. מתוקף מעמדי ותפקידי הציבוריים; פרופסור מן המניין ומנהל מחלקה במרכז רפואי הדסה המוביל בארץ, מ"מ של יו"ר מועצה מדעית וכיו"ר ועדת התמחות, יו"ר החברה למיילדות וגניקולוגיה הישראלית ובמיוחד כיו"ר הוועדה המייעצת לשר הבריאות. התאפשר לי לפנות למוסדות ממלכתיים כגון: שר הבריאות, ועדה הלסינקי העליונה לניסיונות בבני אדם בישראל ובנוסף, לממסד הדתי. פניתי למנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' ברוך מודן, לקבלת אישור ממלכתי. טענותיי היו שיישום בהצלחה של הפריה חוץ גופית בישראל יביא מזור לזוגות הסובלים מעקרות. פרופ' מודן היה אחד המומחים בישראל באפידמיולוגיה, ו כמנכ"ל משרד הבריאות התגלה כאחד הטובים שידע המשרד. הוא היה בין הראשונים שהחדיר למשרד הבריאות את המודעות שתפקידו של מנכ"ל לא רק לתת שירותים למדינת ישראל, אלא גם לדאוג לאיכות הטיפול שמקבלים האזרחים.
פרופ' מודן היה מוכן לתמוך בתכנית ההפריה החוץ גופית ולהפעילה בישראל. גם שר הבריאות דאז, אליעזר שוסטק מהליכוד, לא הביע התנגדות. נוכח המבנה הקואליציוני של השלטון בישראל הוסבר לי שבלי תמיכה של החוגים הדתיים, או לכל הפחות אי התנגדותם אין שום סיכוי שממשלת ישראל תאשר זאת. החלטתי להיפגש עם הרבנים הבולטים, שעמם הייתה לי היכרות ארוכת שנים שנוצרה בחלק מהמקרים מטיפול רפואי בבני משפחותיהם וכן, מפעילותי הציבורית בנושאים רגישים כגון חוק ההפלות היזומות. המטרה בפגישות הייתה כדי ללמוד מהם מהי הגישה הדתית האורתודוקסית ולנסות לשכנעם בחשיבות התכנית. מהפגישות הובן שהדעה הכללית היא שבביצוע הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת בתחום ההפריה החוץ גופית אין משום סתירה בעקרונות היסוד של היהדות. אין היא סותרת את האמונה שבריאת העולם ובני האדם הייתה בידי הקדוש ברוך הוא לבדו. בטכניקות של הפריה חוץ גופית אין אפשרות למצוא פתרון לחידת החיים או למהותם העקרונית והבסיסית. השיחות עם הרבנים לימדו אותי שאם תתאפשר ההפריה החוץ גופית, יתמוך בה הממסד הדתי, אך ורק אם היא תבוצע בין שני בני זוג הנשואים לפי ההלכה, ובתנאי שלבני הזוג אין אפשרויות טיפול אחרות שבעזרתן יוכלו להעמיד צאצאים. הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, לא הביע התנגדות לביצוע הפריה חוץ גופית. לדבריו, יהיה ייחוסו של תינוק המבחנה להוריו לכל דבר ועניין. אין בתהליך ההפריה החוץ גופית שום הבדל מבחינת ההלכה לעומת הזרעה בזרע של הבעל. לעומת זאת, הרבנים האשכנזיים הביעו התנגדות להפריה חוץ גופית, בעיקר מסיבות מוסריות, בציינם שאין היא זהה להזרקת זרעו של בעל לאשתו. רבנים אחדים טענו כי בתהליך הפריה במבחנה אין בן הזוג מקיים את מצוות פרו ורבו )בראשית א, כ"ב(.
בין המתנגדים החריפים לטכנולוגיות חדשניות בשטח הפוריות, כגון הפריה במבחנה, היה הרב יהודה ולדנברג, אשר שימש שנים רבות כאב בית דין בירושלים. הרב ולדנברג פרסם ספרים הלכתיים ופסקי הלכה מרובים אשר עוסקים בנושא רפואה והלכה בעיקר בנושאים הקשורים לרביית האדם. כפי שצוין, כדי להשיג אישור ממשרד הבריאות כפי שהביע את דעתו שר הבריאות דאז, היה הכרחי להשיג לכל הפחות אי התנגדות של הפלג החרדי, במיוחד מפלגת "אגודת ישראל" שהייתה מרכיב משמעותי בקואליציה. המנהיג הפוליטי הבולט במפלגת "אגודת ישראל" דאז היה הרב מנחם פורוש, ששימש גם יו"ר הועדה של עבודה ורווחה של הכנסת. את הרב פורוש הכרתי בעת הדיונים על הפסקת הריון בישראל בשנת 1977. אשר גם הפגיש אותי עם הפטרון הרוחני הרבי מגור. ח"כ פורוש השתכנע בחשיבותם של טיפולי הפריה חוץ גופית, לקיים את מצוות פרו ורבו.
בהתאם לחוק במדינת ישראל הנושאים הבין אישיים נידונים בבתי דין רבניים, ולכן, הייתה גם חשיבות להציג את הנושא לפני הרבנים הראשיים דאז – הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן. האפשרות להפעלת התכנית בישראל באה באופן בלתי צפוי מהרב שלמה גורן, הרב הראשי האשכנזי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, אשר במשך שנים רבות היה הרב הראשי של צה"ל בדרגת אלוף. הרב גורן זכה להכרה גם מהממסד החילוני כשזכה בתואר חתן פרס ישראל. הרב עובדיה יוסף אשר הכרתיו, גם הוא לא הביע התנגדות.

אישור של הועדה האתית

הוועדה האתית של "הדסה" בראשותו של פרופ' משה רחמילביץ', אישרה את הפעלת תכנית ההפריה החוץ גופית . פרופ' מן, מנכ"ל הדסה, הביא את התכנית לאישור הוועד הרפואי, שהוא המוסד העליון הקובע והמאשר את מדיניות ההסתדרות המדיצינית הדסה. חבריי מנהלי המחלקות לא היו נלהבים לאשר את התכנית. הועלה החשש שהתהליך לא יהיה מקובל על הקהל הישראלי, ובעיקר לא על האוכלוסייה הירושלמית, וזה עלול להשפיע לרעה על פנייה של החולים מן המגזר הדתי לטיפול בהדסה . אישור התכנית חייב את אישורה של הועדה העליונה, ועדת הלסינקי, הוועדה הארצית לאישור לניסויים בבני אדם. הופעתי מספר פעמים בפני הועדה כדי להציג להם בפירוט את התהליך הביולוגי. ובמיוחד את ההגבלות בהפעלת התוכנית.

לידת תינוק מבחנה בישראל

בני זוג מאזור קריית מלאכי, האישה עברה טיפולים במשך שנים, בהם ניתוח לשיקום החצוצרות במחלקתנו, ולא הצליחה להיכנס להיריון. הזוג למדו מהתקשורת שקיימת שיטה חדשנית ושמה הפריה חוץ גופית. הם ביקשו להתקבל לטיפול באנגליה. כבר במחזור הטיפול הראשון הצליחה האישה להיכנס להיריון. מהלך ההיריון היה תקין, ללא סיבוכים , עד השליש השלישי, שבו הופיעו סימנים של רעלת היריון. האישה פנתה מחדש לטיפולי, נוכח מצבה הרפואי, וביקשה שאיילד אותה ב"הדסה" באופן אישי. בקשתה המיוחדת והאישית הייתה שאשמור בסוד את היותה נושאת היריון שהושג בהפריה חוץ גופית ושייוולד בישראל ילד מבחנה ראשון. את בקשתה נימקה בהיותה תושבת יישוב קטן ומעוניינת לשמור על הפרטיות. היא ציינה כי היא אינה מעוניינת שייוודע לילד או לסביבתו הקרובה שהוא נוצר באמצעות הפריה חוץ גופית ולא בדרכים המקובלות, או כפי שציינה בלשון פשוטה: "ילד שיצא ממבחנה". בעת אשפוזה במחלקה לסיבוכי היריון ,בעת תהליך הלידה ואחריי הלידה, נשמרה בסוד העובדה שעומד להיוולד ילוד כתוצאה מהפריה חוץ גופית. הלידה הייתה ב8 למרץ 1982 בניתוח קיסרי.
הייתה זו התרגשות רבה ליילד ילדה ראשונה בישראל שנוצרה בתהליך של הפריה במבחנה. ומיוחד היה מתח רב לגביי מצב בריאותה של התינוקת, היות ולפני כ 36 שנים לא בוצעו בדיקות של סקירת מערכות וכן בדיקות גנטיות המבוצעות כיום להערכת מצב בריאותו של העובר. עד לידתה של אודליה נולדו רק מספר בודד של יילודים כתוצאה מהפרייה במבחנה. התינוקת אודליה נולדה בשבוע 38 להריון במשקל 2.800 נראתה כמו כל תינוקת הנולדת בצורה טבעית ללא מומים מולדים ובאפגר תקין.
בכינוס מדעי של האיגוד הרפואי לתכנון המשפחה בשנת 1982 כשהתבקשתי להרצות על הטכנולוגיה החדשנית של לידות מבחנה, חשפתי את הסיפור על יילוד ילדת מבחנה ראשונה בישראל - בריאה. דוברת מרכז רפואי הדסה הוציאה הודעה לעיתונות על לידת תינוקת מבחנה בריאה .במטרה להדגיש שכתוצאה מהפרייה חוץ גופית נולדה תינוקת "נורמלית", בריאה, ללא מומים. לאור בקשת היולדת לשמור על פרטיותה לא נמסרו פרטים נוספים.
עמדתי בהבטחתי לשמור על זהותם בסוד עד למפגש הראשון עם האם "והתינוקת" ששמה אודליה ניסים לאחר 36 שנה ב-29 באפריל 2018. אודליה ניסים מתגוררת במושב גאליה באזור רחובות, כיום בת 36+, אם לשלושה בנים. לאודליה נודע על פרטי היוולדה – ע"י הפריה חוץ גופית מפי הוריה שהיא ילדת המבחנה הראשונה שנולדה בישראל בהגיעה לבגרות. אודליה מתגוררת כל חייה במושב גאליה, שירתה כקצינה בחיל הרפואה ועוסקת כיום במקצוע רפואי.

מהלך אישור תכנית הפריה חוץ גופית

המהלך של אישור של הפריה חוץ גופית בישראל היה מורכב וממושך, כשנה מאז הגשת בקשה לאישורו. לפני מתן האישור הסופי של משרד הבריאות. המנכ"ל פרופ' ברוך מודן, פנה אלי בתפקידי כיו"ר הוועדה המייעצת לשר הבריאות להכין קווים מנחים שבו יפורט כל התהליך ובמיוחד ההגבלות לביצוע. הטיפול ינתן לזוגות נשואים בלבד.
בעת שב"הדסה" התחלנו בהפעלת התכנית, סטפטו ואדוארדס פירסמו הסדרה הראשונה של טיפול בהפריה חוץ גופית. הסדרה כללה חמישים ושש מטופלות. בעשרים ושמונה מקרים הוחזרו עוברים לרחמן של הנשים, אבל רק בארבעה מקרים מתוכם הייתה השרשה והושג היריון, ונולדו רק שני ילדים. בד בבד הופעלה תכנית הפריה חוץ גופית גם באוסטרליה בראשותו של קראל ווד וצוותו. מבין מאה ושמונים מטופלות השיגו אלכס לופאטה וחבריו, מהצוות של ווד, רק חמישה הריונות. שיעור ההצלחה עמד אפוא על עשרה אחוז הריונות ורק בחמישה אחוז מן המקרים אפשר היה להשיג ילד חי.
ההבדל בין שתי הקבוצות היה בגישות השונות. אדוארדס וסטפטו שאבו את הביציות במחזורים טבעיים של האישה, ואילו הקבוצה האוסטרלית השתמשה בגירוי הורמונלי באמצעות גורמי ביוץ כדי להשיג יותר ביציות באותו מחזור טיפול. הבדל עקרוני נוסף היה שסטפטו ואדוארדס חסמו בפני עמיתים את הכניסה ליחידה שלהם, כך שלאחרים לא התאפשר ללמוד את שיטתם, ואילו לופאטה וחבריו אפשרו לעמיתים מכל רחבי העולם לשהות ביחידה וללמוד את השיטה.
בזמן שב"הדסה" המתינו לאישור, ביקרו בארץ ובירושלים פרופ' נורמן ביישר ורעייתו אליזבט. ביישר היה מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית חולים "מרסי" שבמלבורן ועורך ראשי של הירחון המקצועי "מיילדות וגינקולוגיה של אוסטרליה וניו זילנד". נפגשנו בעת ביקורם במחלקת הנשים. המפגש היה ידידותי ביותר וכלל סיור ב"הדסה עין כרם",התבוננות בחלונות שאגל, סיור בעיר העתיקה ואירוח בביתי. תוך כדי שיחה נולד הרעיון של ביקורי במעבדה של אלכס לופאטה במלבורן.
אליזבט ונורמן ביישר קיבלו אותי ואת אישתו בשדה התעופה במלבורן ושיכנו אותנו בדירה נחמדה, השייכת לאוניברסיטה של מלבורן. מטרת הביקור הייתה ללמוד את החלק המעבדתי של ההפריה החוץ גופית. ד"ר לופאטה היה מנהל מעבדת ההפריה החוץ גופית, והצלחותיו הביאו פרסום ליחידה של אוניברסיטת מלבורן. כבר בפגישה הראשונה והקצרה נוצר קשר חם ביותר בינינו, בשל העובדה שלשנינו הייתה ילדות בעלת רקע דומה. ד"ר לופאטה הציג אותי בפני צוות המעבדה ומיד חשף בפניי את סודות ההצלחה.
מתכונים להכנת תמיסות המצעים לגדילת העוברים ולהפריה חוץ גופית די דומים למתכונים המועברים מאישה לרעותה, ולמרות זאת האחת מצליחה באפיית העוגה ואילו השנייה נכשלת. מדוע? את התשובה על זה למדתי כבר ביומיים הראשונים לשהותי במעבדתו של לופאטה. הוא עמד להכין את המצע לפי "המרשם" שהכרתי ושנוסה במעבדה ב"הדסה". בשלב מסוים התקרב אליי אלכס והדגיש שני אלמנטים חשובים בהכנת תמיסות המצעים – שני פרטים קטנים, אך בין גורמי ההצלחה. פרט אחד, שאולי נראה פשוט וחסר משמעות אך הוא חשוב להכנת מצעים יעילים – כיצד יש להכין מים מזוקקים להכנת התמיסות; הפרט החשוב האחר – הסדר הנכון להכנסת החומרים השונים בהכנת המצע. בתקופה זו צוות המעבדה הכין אותם בעצמו. איכות המצע הייתה הסוד של הצלחת הפריה חוץ גופית. בעת שהותי במלבורן הכרתי בין אנשי הצוות את ד"ר אלן טרונסון, שעם השנים התגלה כמדען שתרם את התרומה הגדולה ביותר להבנת התהליכים של ההפריה החוץ גופית. הוא תרם גם לטכנולוגיות חדשניות כגון הקפאת עוברים, הקפאת ביציות ומיקרומניפולציה לטיפול באי־פוריות הגבר. בשנים האחרונות עסק בפיתוח המחקר על תאי הגזע של העובר.
לאחר כשבועיים וחצי במלבורן חזרתי למעבדה בירושלים עם ה"אוצר": המרשם להכנת המצעים להפריה חוץ גופית והניסיון שרכשתי בהפעלת התכנית על שלביה השונים. אין ספק שהמידע תרם להצלחת מחלקתנו ב"הדסה". מאז ביקורי שם קיים שיתוף פעולה הדוק בין שתי המחלקות שנמשך עד היום.

הפעלת תכנית הפריה חוץ גופית ב"הדסה"

ההכנות נשאו פרי, ובנובמבר 1981 יכולתי לדווח במסיבת עיתונאים כי למעשה הושלמו כל הניסיונות לביצוע הראשון של הפריה חוץ גופית בארץ . התוכנית אושרה לאחר דיונים מעמיקים בוועדת הלסינקי העליונה. הבירורים עם הממסד הדתי נשאו גם הם פרי. לאור נתונים אלו משרד הבריאות אישר לבצע ניסיון קליני במרכז הרפואי"הדסה" ובמרכז הרפואי "שיבא". הניסוי יתבצע בפיקוח ישיר של הרופא האחראי שהוענק לו הרישוי לכך – האחראי בבית החולים"הדסה "פרופסור יוסף שנקר , והאחראי ב"שיבא" פרופ' שלמה משיח . לאור אישור של הניסיון הקליני בהפרייה חוץ גופית שכפי שצויין ניתנה רק לשני מרכזים רפואיים בישראל, עשרות אחדות של נשים כבר פנו בבקשה להיכלל בניסיון זה. במסיבת העיתונאים מסרתי כי התהליך ייעשה בשלבים בידי צוות רפואי ופרה ־ רפואי, והמטופלות ייבחרו לפי המצב הרפואי. ועדת הלסינקי הארצית אישרה את התהליך וכללה מגבלות מסוימות שביקשתי לכלול. המגבלות נועדו להבטיח את שלום האישה באמצעות מעקב צמוד אחרי הביצוע, לפי שיקולים אתיים ומוסריים . כשנודע לציבור הרחב שיש ביכולתו של הצוות ב"הדסה" לפתור בעיות אי ־ פוריות על רקע של פגיעה בחצוצרות, התקבלו במחלקה מכתבים נרגשים מזוגות אחדים בבקשה להכליל אותם בטיפול ניסיוני זה. כזה היה מכתבם של מרים ויעקב מרמת השרון שכתבו: "אנו זוג ערירי, אני בן שלושים ושש ואשתי בת ארבעים. אנו נשואים תשע שנים ולא הצלחנו להביא ילדים לעולם. אני בן יחיד ולאשתי שלושה אחים ושלוש אחיות, שיש להם ביחד כשלושים ילדים. לנו אין אף אחד. אנו חיים כיום פשוט כזוג זקנים המחכים כל יום לסיום חייהם. אנו מוכנים לבוא בכל עת לטיפול אצלכם. בלי ילדים אין לנו עבור מה לחיות ואנחנו מוכנים לעבור כל טיפול, אפילו אם הוא טיפול ניסיוני".
מכתב בקשת עזרה אחר הגיע מטבריה: "פרופסור נכבד, נודע לי כי הנך עוסק בילדי מבחנה. מאחר שזו תקוותי האחרונה, אני מבקשת שתקבל אותי לניסיון זה. עברתי כבר שני ניתוחים לפתיחת החצוצרות אשר נחלו כישלון, כך שהדרך היחידה עבורי היא השיטה של הפריית מבחנה. אני מוכנה לכל ניסיון".
המידע על אפשרות טיפול בעזרת הפריה חוץ גופית נודע גם מחוץ לגבולות ישראל. הגיעו פניות מארצות שונות במזרח התיכון: קפריסין, איראן ולמרבה הפליאה גם מארצות ערב. במחלקה נבחרו בקפידה רבה תשעה ־ עשר נשים הסובלות מעקרות על רקע מכני למחזור הטיפולי הראשון. היו בהן בעיקר נשים שעברו ניתוחים לשיקום חצוצרות ומקרי עקרות קשים, שבדיקות הזרע של הבעל נמצאו תקינות.
את הניסיון הראשון ב"הדסה" ערך הצוות בשבעה ־ עשר בדצמבר 1981 הנשים הוכנו להפריה באמצעות גרימת ביוץ בעזרת שימוש בתכשיר כלומיפן ציטרט, כפי שנהוג היה בגישה האוסטרלית. נערך מעקב של רמות ה־ LH בדם ובדיקות שנעשו במעבדה שלנו על ידי הגב' לאה המר, שהייתה מומחית בבדיקות האימונולוגיות לקביעת רמת ההורמונים בדם. כאשר נקבע שיא רמת ה־ LH בדם ניתנה למטופלת זריקת HCG לשם הבשלה סופית של הביצית הנחוצה לביוץ. הביציות נשאבו בעזרת לפרוסקופיה בהרדמה כללית. נוזל הזקיקים נאסף לתוך מבחנות שהועברו מיד למעבדה שהקמנו בקומה השישית. המצע לתהליך ההפריה וכן לגידול העוברים הוכן בידי ד"ר ריטה קיסילוביץ לפי ה"מרשם" של ד"ר לופאטה. לשם הערכת איכות העוברים שהושגו נעזרנו בד"ר רותי פוסט מהמחלקה לגנטיקה. ההחזרה של העוברים לרחם בוצעה באמצעות קטטר מיוחד, אך במחזור הטיפול הראשון לא הושג היריון.
אי ־ ההצלחה הראשונית בחמישה ־ עשר מקרים תסכלה את הצוות, אשר השקיע מאמצים רבים להשיג היריון בהפריה חוץ גופית, אך דווקא מצדv מטופלות זכינו לעידוד בהמשך הדרך. על אף הכישלון הן כתבו: "לצוות הנפלא, אנו מעריכות את השעות הרבות שהקדשתם לכל אחת מאיתנו ואת היחס האינדיבידואלי שזכינו לו מכם. גם אם התשובות אינן מעודדות, אנו מוכנות לטיפול נוסף ומתפללות שרוחכם לא תיפול".
אני האמנתי בהצלחת התהליך, והענקתי תמיכה אישית לכל אחד מאנשי הצוות פנים אל פנים ובשיחות משותפות. בפברואר 1983 השגנו היריון שהביא ללידה הראשונה אצל גב' טובה – ילידת 1948 , בת להורים ניצולי שואה, שסבלה מעקרות ארבע שנים ועברה ניתוח לשיקום החצוצרות, אשר נמצאו חסומות משני הצדדים. ההיריון הושג באמצעות גרימת ביוץ תוך שימוש בפרגונל, מעקב אחרי התפתחות הזקיקים באולטרסאונד ובדיקות הורמונליות. ביום השמונה ־ עשרה למחזור בוצעה שאיבת שני זקיקים בעזרת לפרוסקופיה ונמצאה ביצית בשלה אשר הופרתה בזרעו של הבעל. כארבעים וארבע שעות לאחר ההפריה אובחנה חלוקה ראשונה, וכאשר העובר הגיע לשישה תאים הוא הוחזר לרחם. עשרים ימים לאחר ההחזרה אפשר היה לקבוע את הריונה בבדיקת דם. המעקב הצביע על היריון תקין ללא סיבוכים, לבד מהעובדה שבשליש האחרון להריונה סבלה המטופלת מיתר לחץ דם ומרעלת היריון וטופלה בהתאם. לאחר שהושגה בשלות ריאות של העובר הוחלט לסיים את ההיריון בניתוח קיסרי בהרדמה אפידורלית. תינוקת המבחנה ב"הדסה" נולדה בשלושה בנובמבר 1983 . מצבה היה תקין: ציון האפגר שלה היה 10 , לא היו לה מומים, ועד כמה שידוע לנו היא מתפתחת בצורה תקינה עד היום.
ב־ 1983 הצטרף לצוות ב"הדסה" ד"ר אייבי לוין מבית חולים "הכרמל". אייבי היה בעל ידע נרחב בבדיקות אולטרסאונד ובעל כושר מנואלי מעולה, והוא תרם לייזום ולפיתוח שאיבת זקיקים בהנחיית אולטרסאונד. בעת ההיא טרם פותח אולטרסאונד לידני )וגינלי(. ד"ר לוין פיתח במחלקה את גישת שאיבת הזקיקים דרך קיר הבטן, תוך חדירה דרך שלפוחית השתן. שיטה זו הוכחה כשיטה יעילה בהשוואה ללפרוסקופיה. יתרונה העיקרי הוא שזו פעולה כירורגית קלה בהרבה ואין בה רוב הסיכונים הכרוכים בלפרוסקופיה, כגון הרדמה כללית, פעולה עיוורת ואפשרות פגיעה באיברים פנימיים.
הלידה של גב' דליה הייתה הלידה הראשונה ב"הדסה" בעקבות שאיבת ביציות משחלות בעזרת הנחיית אולטרסאונד. דליה, בת שלושים ואחת מבאר שבע, ניסתה במשך עשר שנים טיפולים רבים כדי להרות. בראיון שהעניקה לעיתון "מעריב" בדצמבר 1984 אמרה כי הייתה מוכנה להיות שפן ניסיונות של רופאים רק בשביל הסיכוי שאולי תצליח להיות האישה הראשונה שתלד תינוק בריא לאחר טיפול הפריה מיוחד זה, בשימוש בשאיבת ביציות בהנחיית אולטרסאונד.
שיטת ההפריה החוץ גופית פורסמה במאמרים בעיתונות המדעית הבינלאומית והוצגה בכינוסים בינלאומיים. ההפריות הראשונות שהובילו בהצלחה להשגת היריון וללידה היו עם הזמן תהליך רוטיני נטול התרגשויות מיוחדות. שוב נרשמה התרגשות כאשר נולדה השלישייה הראשונה שהושגה באמצעות הפריה חוץ גופית. ההצלחה בהשגת הריונות ולידות עוררה ריבוי פניות ליחידה, ומצב זה עורר מיד במערכת הרפואית את המחשבה על הכיסוי הכספי של הטיפול החדשני והיקר. עמדתי הייתה כי על טיפול הנערך בהתאם לקריטריונים רפואיים להיות מכוסה כלכלית באמצעות קופת החולים שבני הזוג מבוטחים בה. בעקבות פניותיי לראשי מערכת הבריאות הציבורית ולהנהלת "הדסה" נמצאה דרך לביצוע הטיפול במסגרת "תקציב סגור".
חלק גדול מהמטופלות שהופנו להפריה חוץ גופית היו מטופלות שלי שטיפלתי בהן בעבר עקב אי ־ פוריות במסגרת שירות רפואי פרטי או במסגרת כללית. הכלל שקבעתי לעצמי היה שמטופלות שעוברות הפריה חוץ גופית לא תהיינה מטופלות בשירות רפואי פרטי אלא מטופלות ציבוריות. הסיבה שעמדה בבסיס ההחלטה הייתה שבני הזוג חויבו לקבל את אישורי המוקדם לטיפול כראש המחלקה, ונראה היה לי שאין זה ראוי שטיפול הדורש את אישורי יהיה במסגרת שירות רפואי פרטי וכי על טיפול חדשני זה להתקבל במסגרת ציבורית בלבד. לימים התברר שבגישה ציבורית זו הייתי דון קישוט – עמיתיי במחלקות האחרות בארץ נהגו אחרת.

הקפאת עוברים

בתחילת שנות השמונים הפכו ההפריה החוץ גופית והחזרת עוברים לרחם לחלק בלתי נפרד מהפעילות השגרתית בטיפולי הפריה מודרניים. גרימת ביוץ באמצעות מתן גונדוטרופינים, הגורמים להתפתחות זקיקים רבים ולשיפור בשיטות ההפריה, הביאו לכך שבמחזורי הפריה רבים נוצרים יותר עוברים מן הנדרש.
המחקר והפיתוח של המערכות שאפשרו את ההקפאה נערכו בעוברים של בעלי חיים, תוך שמירה על חיותם. בניסיונות הראשונים שערכו במעבדת המחקר ב"הדסה" נרכש ניסיון בהקפאת עוברים של יונקים, ובנוסף נרכש ניסיון רב ־ שנים בהקפאת זרע הנשמר בבנק הזרע של היחידה.
הניסיון הראשון המוצלח של הקפאת עובר אדם שדווח עליו נערך על ידי טרונסון ומור, ידידי מקבוצת המחקר באוניברסיטת מונאש, שבמלבורן, באוקטובר 1983 . בשלב זה טרם היה ליחידה אישור להקפאת עוברים. לפי החלטות ועדת הלסינקי העליונה, בעת מתן האישור להפריה חוץ גופית, חובת הרופאים הייתה להפרות את כל הביציות שנשאבו ולהחזיר את כל העוברים שהתקבלו לרחם האישה. באופן בלתי צפוי טופלה ביחידה גברת ו'. ס', והמקרה שלה אפשר לי למעשה לקדם באופן הדרגתי את נושא הקפאת העוברים תחילה ב"הדסה", ובשלב מאוחר יותר במדינת ישראל.
ו'. ס'. הייתה בת עשרים וארבע, נשואה כמה שנים, ללא ילדים. היא סבלה מעקרות מכנית ועברה טיפולים רבים, ובכללם ניתוחים לשיקום החצוצרות. הסיכוי היחיד שלה להשיג היריון היה באמצעות הפריה חוץ גופית. במחזור טיפול מקובל גורו שחלותיה באמצעות תכשיר פרגונל, בהתאם לפרוטוקול המקובל, ולהפתעתנו התפתחו יותר מעשרה זקיקים בשלים. החזרת כל העוברים שנוצרו לרחם האישה עלול היה לסכן את בריאותה, שכן אם מספר רב של עוברים ייקלט, ייווצר היריון רב ־ עוברי. המצב הקליני המפתיע אילץ אותי לפנות באופן דחוף לוועדת הלסינקי העליונה, וכן למנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה לאפשר ליחידה – במקרה זה – להעביר רק חלק מן העוברים לרחם ואת השאר להקפיא. כשנודעו פרטי המקרה למנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' דני מיכאלי, הוא טלפן אליי ואמר: "יוסי, מה אתה מפרסם טיפולים רפואיים דמיוניים, הייתכן בכלל להקפיא עוברים של אדם? ועוד ששנים אחרי הקפאה זו ייוולדו ילדים?" לאחר הסבר מפורט שניתן לפרופ' מיכאלי ולאחר שהופעתי בפני ועדת הלסינקי, ניתן ליחידה בהדסה אישור בעניין הספציפי הזה, וכך החזרנו לרחמה ארבעה עוברים, וארבעה נוספים הקפאנו.למרבית הצער, במחזור טיפולי זה לא הושג היריון.
בהופעתי בפני חברי ועדת הלסינקי העליתי כמה האפשרויות, בהן החזרת עוברים לאותה אישה ותרומה לאישה אחרת. הועלתה השאלה מהו משך הזמן שבו אפשר לשמור את העוברים בהקפאה. עקרונית, הוחלט להגביל את משך ההקפאה עד גיל שלושים ותשע של המטופלת, מקסימום לתקופה של עשר שנים. כן נשאלו שאלות חוקיוּת, כגון מצבו החוקי של העובר, קביעת קריטריונים בעניין הסמכות להשמיד עוברים מוקפאים ומתי יש לעשות זאת, והאם יש לבני הזוג זכות לדרוש את השמדתם באמצעות הפשרה. כמו כן, נדונו הסוגיות להארכת תקופת ההקפאה; אפשרות תרומתם לזוגות אחרים ונוהל ניהול בנק העוברים.
ועדת הלסינקי העליונה מינתה תת־ועדה בנושא ההקפאה בראשות פרופ' מיכאל שלזינגר, פרופ' מנחם ניצן ופרופ' אסא כשר. הוועדה הוסמכה להתייעץ עם מומחים בתחום. פרופ' שלזינגר, יו"ר הוועדה, פנה אליי וביקש ממני להכין מסמך שיעסוק בנושא ההקפאה מבחינה מדעית ומבחינה קלינית, ולהתמקד בנושא ההוראות והתקנות הדרושות בעניין הקפאת עוברים במדינת ישראל. את הקווים המנחים שגיבשתי הגישה תת ־ הוועדה לוועדת הלסינקי העליונה.
במסמך נכתב, בין השאר:
"ההתקדמות הרפואית־המדעית בהקפאת עוברים, שבאה לידי ביטוי בהצלחה בניסויים שנערכו בחיות – בעיקר בבקר ולאחרונה אף בעוברים אנושיים – מחייבת התקנת סדרים חוקיים ומוסדיים שיאפשרו יישום תהליך זה כחלק אינטגרלי של הטיפול בהפריות מבחנה. באמצעות שימוש בשיטות ההקפאה אפשר יהיה להשיג שיעור גבוה יותר של הריונות, ואף להקטין את הסיכון להריונות מרובי עוברים."
כבר אז, במסמך האמור, העליתי את האפשרות של תרומת העובר וציינתי את המגבלות: יש להימנע מתרומת עובר לאישה נשואה; תרומת עוברים תבוצע ללא כל הפקת רווחים כספיים; בכל מקרה של תרומת עובר יש לומר במפורש לזוג המקבל מהי דת ההורים תורמי הזרע והביצית; תהליך התרומה יבוצע בהתאם לחוק האימוץ של מדינת ישראל. במסמך הגדרתי מי היא הרשות הרפואית המוסמכת להקפאת עוברים ואחסונם. רישיון להקפאה יינתן בידי מנכ"ל משרד הבריאות, אך ורק בהמלצת הוועדה המקצועית. המלצתי זו, שהוגשה לוועדת הלסינקי העליונה, התקבלה כמעט במלואה והייתה בסיס לתקנות בריאות העם בתחום ההפריה החוץ גופית החל מ־ 1987.
יחד עם פרופ' מיכאל שלזינגר הכנתי גם את הפרוטוקול כיצד יש לבצע את הקפאת העוברים. ניסיון מצטבר בן שלושים וחמש שנה בהשגת היריון וביילוד ילדים לאחר ששהו בהקפאה בהיותם עוברים – ובכלל זה גם הניסיון ב"הדסה" – מלמד שתהליך ההקפאה לא פוגע בעוברים והילדים נולדים בריאים. במסגרת היחידה ב"הדסה" נולדו מאות ילדים בעקבות הקפאת עוברים. הושגה גם לידה של עובר שהיה מוקפא 15 שנה. ראוי לציין ששיעור ההריונות לאחר הקפאה נמוך יותר מאשר בהחזרת עוברים טריים בתהליך ההפריה הרגיל. נושא הקפאת העוברים נחקר ב"הדסה" והתוצאות המחקריות והקליניות הוצגו בכינוסים בינלאומיים והתפרסמו בספרות הרפואית.

נוהל לפתיחת יחידות הפריה חוץ גופית בישראל

בתפקידי הציבוריים ראיתי לנכון להכליל את הטכנולוגיה של הפריה חוץ גופית במרכזים רפואיים נוספים. ולא להסתפק בהפעלת שני מרכזים "הדסה" ו-"שיבא" בלבד. גישתי אומצה על ידי הנהלת משרד הבריאות. ביולי 1984 מינה פרופ' ברוך מודן ועדה שתאפשר פתיחת תכניות הפריה חוץ גופית בישראל ותקבע את הקריטריונים להפעלת יחידות להפריה חוץ גופית. מוניתי כיו"ר הוועדה, ועמי היו פרופ' מיכאל שלזינגר וד"ר משה משיח – מנהל שירותי הבריאות במשרד הבריאות. הוועדה קבעה את הקריטריונים לפתיחת יחידות נוספות והתבססה על המספר הפוטנציאלי של מטופלות הזקוקות להפריה חוץ גופית באזור הגאוגרפי, על המשאבים הכלכליים הדרושים לפיתוח תכניות חדשות ועל התנאים הרפואיים המינימליים החיוניים לביצוע טיפול חדשני זה. הוועדה קבעה שיש צורך להקים ועדה מקצועית שתבקר במקום שבו נפתחת יחידה חדשה, הועדה תוודא שהתנאים שהוצבו אכן ממולאים ותפקח על איכות הטיפול. קבענו את הקריטריונים הבסיסיים שלפיהם מתפקדות היחידות עד היום. בהמלצות צוין כי יש להימנע מבזבוז משאבים וכוח האדם, ולכן יש להגביל את מספר היחידות החדשות ועדיף לרכז את המשאבים במספר יחידות מצומצמות.
הוועדה המקצועית שהתמנתה לבדיקת היחידות החדשות כללה אותי כיו"ר, את פרופ' שלמה משיח ואת פרופ' מיכאל שלזינגר. בתי החולים שנבדקו היו בית החולים "סורוקה", בית החולים "רמב"ם", בית החולים "הקריה", בית החולים "השרון", בית החולים "בילינסון", המרכז הרפואי "הרצליה" ובית החולים "הכרמל". בכל המוסדות שנבדקו הייתה אחדות בין חברי הוועדה אם לאשר או לפסול את היחידה. חילוקי דעות התעוררו בבדיקת המוסד הפרטי המרכז הרפואי "הרצליה". בבדיקה נמצאו חדרי ניתוח משוכללים, ציוד אולטרסאונד וכן פוטנציאל להקים מעבדה משוכללת. ד"ר יפה, המנהל, הסביר שהיחידה תפעל על בסיס של רפואה פרטית. למרות נתוני פתיחה אלה התנגדתי לאשר את פתיחת היחידה, מהסיבה שלא נקבע רופא בעל מעמד היכול לשמש כמנהל היחידה, לקבל על עצמו אחריות לפקח על הנעשה בה ולעקוב אחר פעולות הרופאים הפרטיים שיפנו את המטופלות. פרופ' משיח התנגד נמרצות להחלטה, אך זכיתי לתמיכה מפרופ' שלזינגר. הוחלט שלא לאשר בקשות לפתוח יחידות במוסדות פרטיים אלא רק במוסדות ציבוריים. גם את ההמלצה הזאת קיבל מנכ"ל משרד הבריאות.
עם הזמן נראה שהחלטה זו הייתה מוצדקת ונכונה; במשך השנים הוענק רישיון להקמת חמש יחידות בבתי חולים פרטיים, אך הניסיון הראה שבהפעלת יחידות אלה התעוררו בעיות אדמיניסטרטיביות ולא תמיד הן פעלו לפי ההנחיות והתקנות של משרד הבריאות. מקרים אחדים אף הגיעו לדיון בבתי המשפט.

מיקרו-מניפולציה – פתרון לאי־פוריות הגבר

במהלך התהליך הטבעי, תאי זרע חודרים לממברנה (עטיפה) הפלזמטית של הביצית ומפרים אותה. בדרך המלאכותית אפשר לחדור לממברנה הפלזמטית בשיטת מיקרו־מניפולציה.
טכנולוגיה של מיקרו־מניפולציה פותחה לצורך פתיחת פתח במעטפת השקופה, כדי להחיש את תהליך ההפריה בחדירת זרע לביצית במקרים של אי־פוריות הגבר. ניסוי של שיטת חירור המעטפת – ה־ zona drilling – נערכה לראשונה על ידי ד"ר גואן גורדון מהמרכז הרפואי הר סיני שבניו יורק על עכברים. לפי התוצאות, שיעור ההפריה אצל עכברים שסבלו מפגיעה בזרע היה גבוה יותר מאשר אצל עכברים שלא עברו תהליך חירור המעטפת השקופה.
לאור היכרות מקצועית ואישית עם ד"ר גורדון הוחלט לערוך ניסיון טיפולי בהפריה חוץ גופית במקרים של אי־פוריות הגבר ב"הדסה עין כרם" באמצעות שימוש בשיטתו, שנוסתה בהצלחה אצל עכברות. רכשנו מיקרו־מניפולטור – מיקרוסקופ שעליו מורכבת מערכת משוכללת המאפשרת לקבע את הביצית ולחרר בה פתח. בניסיון שערכנו בשלושים זוגות הושגו הפריות, אולם אף לא מקרה אחד של היריון. אכזבת הצוות הייתה גדולה ביותר.
קבוצת חוקרים בבריסל שבבלגיה הזריקה בטעות תא זרע בודד לתוך ביצית. בשיטות מיקרו־מניפולציה שקדמו לכך נמנעו מלפגוע בביצית כדי לא להורסה. בעקבות הזרקת תא זרע בודד התרחשה הפריה והעברת העובר לרחם הביאה להיריון. הייתה זו ראשית הדרך בטיפול באי־פוריות שסיבתה הגבר. שיטה זו מכונה njection Intra Cytoplasmic Sperm או בקיצור ," ICSI " – הזרקת זרע לציטופלזמה של הביצית. כיום זוהי השיטה היעילה ביותר להפריה חוץ גופית במקרה של אי־פוריות של הגבר.
ב"הדסה" נערך ניסיון בשיטת המיקרו־מניפולציה המתקדמת ICSI , אך זה לא צלח. הבעיה העיקרית הייתה הכושר הטכנולוגי בביצוע סוג זה של מיקרו־מניפולציה. במקרה נודע לי שלבית ספר לרפואה הגיעה משתלמת מסין העממית, אשר בעבודתה בבייג'ין עסקה במכון לביולוגיה במיקרו־מניפולציה אצל עכברים. הצלחתי לשכנע אותה לעבוד במשכורת של חצי משרה במעבדת ה־ IVF שלנו כדי לנסות לבצע הפריה חוץ גופית בעזרת מיקרו־מניפולציה של הזרקת זרע ) ICSI (. גברת לי, בחורה סינית צנועה, עדינה ובעלת יכולת טכנית וידע נרחב, הצליחה ליישם את השיטה במעבדתנו ולהכניסה כשיטה רוטינית במעבדה. מאות זוגות חייבים לגברת לי את תודתם בהשגת צאצאיהם. היא לימדה את צוות המעבדה בהדסה ליישם את השיטה.
בשלבים מאוחרים יותר הוכנסה טכנולוגיה של שימוש בלייזר לקידוח המעטפה של הביצית, שיתרונה היה בפתיחת חלונות בעלי גודל אחיד, ובעיקר מטרתה הייתה להשתמש במקרים שריכוז הזרע היה נמוך. ד"ר יואל שופרו בעבודת הדוקטורט שלו חקר את הנושא והראה ששימוש בקרן לייזר יעיל במקרים שהזרע הוא בריכוז נמוך, ואינו פוגע בהתפתחות העוברים במודל ניסיוני וכן אצל מטופלות.
היחידה בבית החולים "הדסה עין כרם" תרמה במשך שנים רבות להשתלמות רופאים וטכנאים מהארץ ומשאר העולם. במשך שנים השתלמו ביחידה אנשי צוות מכל היבשות, מארצות מפותחות ומארצות מתפתחות כאחד. השתלמו רופאים גם ממדינות ערב וממדינות שלמדינת ישראל אין קשרים דיפלומטיים רשמיים עמן. בחזרתם לארץ מוצאם פתחו חלק מהמתמחים יחידות עצמאיות, וחלק אף הפכו להיות מהמובילים בנושא ההפריה החוץ גופית בקהילה הבינלאומית.

תרומת ביצית – פריצת דרך בטכנולוגיית ההפריה החוץ גופית

ב־ 1983 פנתה למרפאה בהדסה גברת מ' בשאלה נרגשת – האם באמצעות הטכנולוגיות החדשניות של ההפריה החוץ גופית אפשר להשיג היריון במקרה שלה. גברת מ' סבלה מאל־וסת ראשונית, שמקורה בתסמונת גנטית על שם טרנר, מבנה כרומוזומלי לקוי, 46 XO – כלומר, היא נולדה בלי שחלות. בראיון הוצע לה ולבעלה טיפול ניסיוני שטרם בוצע עד אז בעולם: תרומת ביצית מאישה אחרת. מאחר שבני הזוג היו שומרי מסורת, הם פנו ליעוץ אצל הרב הראשי הספרדי לישראל דאז, מרדכי אליהו. הרב אליהו אישר את הטיפול הניסיוני בתרומת ביצית, אך הגביל את הזוג ואת בית החולים בהגבלה אחת בלבד: על הביצית להילקח מאישה פנויה, וליתר דיוק רווקה.
עוד הצוות מבצע הכנות לטיפול במ', פנה אלינו זוג נוסף, הנשוי כשש שנים, שמוצאו מרומניה. האישה סבלה מעקרות ראשונית בעקבות חוסר בשחלות, לאחר שאיבדה אותן בניתוחים קודמים – שחלה אחת היא איבדה כאשר בניתוח של כריתת תוספתן נכרתה בטעות שחלה, ואת האחרת כרתו לה בשלב מאוחר יותר בגלל גידול בלתי ממאיר שנתגלה בה.
בעיות אחדות התעוררו:
  1. האם היריון אצל אישה הסובלת מתסמונת גנטית "טרנר" בכלל אפשרי?
  2. מבחינה אימונולוגית, האם יש אפשרות להעביר עובר מאישה לאישה אחרת?
  3. בהתחשב בהגבלה ההלכתית שהבהיר הרב מרדכי אליהו, איך תושג תורמת ביציות?
  4. של מי יהיה הילד שייוולד, האם של נותנת החומר הגנטי – תורמת הביצית – או של היולדת )במקרה דין המטופלת(?
  5. איך מכינים את רירית הרחם של הנתרמת לקליטת העובר?
  6. מהו הרכב ההורמונים היעיל ומהו המינון הנכון להכנה מלאכותית של רירית הרחם?
  7. מה הוא "חלון הזמן" שבו אפשר להעביר את העובר שהופרה במבחנה לרחם?
  8. בהתחשב בעובדה שלמטופלות אלה אין שחלות ולכן אין להן גופיף צהוב, איזו תמיכה הורמונלית נדרשת כדי לשמר את ההיריון בשלביו הראשונים ובאיזה מינון?
בתרומת ביציות מעורבים היבטים נוספים מעבר להיבטים רפואיים־ביולוגיים, ובכללם היבטים מוסריים, היבטים משפטיים והיבטים דתיים כבדי משקל. היות והטיפול עמד להיות טיפול ניסיוני, פניתי בבקשה לוועדה האתית – ועדת הלסינקי – של המרכז הרפואי "הדסה" וגם למנכ"ל משרד הבריאות, אשר שימש גם כיו"ר ועדת הלסינקי. העליונה. בנוסף לפרוטוקול ולחתימה של בני הזוג המשתתפים בניסוי ביקשה הוועדה הארצית גם טופס הסכמה שעליי הוטל לנסחו, הן של התורמת והן של הנתרמת ושל בן זוגה. הנקודה החשובה הייתה קבלת הסכמה מצד הנשים תורמות הביציות, לאחר שהוסבר להן על התהליך של שאיבת הזקיקים ועל הסיכונים. על הנתרמת לעבור את כל התהליכים המקובלים כאילו הייתה אישה העוברת תהליך הפריה חוץ גופית. עלות אשפוז התורמת תשולם מטעם הנתרמת.
המתנדבות המועדפות היו סטודנטיות לרפואה מכמה סיבות: הן מבינות שהדרך היחידה לעזור לנשים עקרות להשיג היריון ולידה היא רק תרומת ביציות; הן מבינות היטב את התהליך שעליהן לעבור; אפשר לקבל מהן פרטים רפואיים מהימנים על מצבן הרפואי ובמיוחד לשלול אפשרות של מחלות גנטיות או תחלואה נוספת בקרב קרובי המשפחה. הבעיה הביולוגית העיקרית היא יצירת סינכרוניזציה בין המחזור החודשי של התורמת לזה של הנתרמת. הכוונה לקושי בתיאום הזמנים בין תהליך הביוץ של תורמת הביצית מחד גיסא, והבשלה של רירית הרחם לשם קליטת הביצית הנתרמת מאידך גיסא. הנחת היסוד הייתה שכדי להכין את רירית הרחם של הנתרמת להשגת היריון, יש צורך לחקות במדויק את השינויים ההורמונליים של מחזור טבעי, וכי רמת ההורמונים בשלב הזקיקי ובשלב הלוטיאלי והמורפולוגיה של רירית הרחם צריכים להיות דומים למחזור הטבעי.
לפני העברת העוברים לרחם נערך ניסיון של בדיקת הכנת הרירית אצל הנתרמת בלי החזרת עוברים. מחזור ניסיוני זה כונה מחזור "מוֹק". במחזור ההכנה "מוק" נערכו לאורך המחזור בדיקות חוזרות של ההורמונים והתנהל מעקב אחרי רירית הרחם בעזרת בדיקת אולטרסאונד. כמו כן נלקחו ביופסיות של רירית הרחם לאורך תהליך הטיפול כדי לוודא שהרירית בגישה ניסיונית זו תהיה מוכנה לאפשרות השרשת העובר והתפתחותו.
בעיה ביולוגית נוספת שהתעוררה הייתה איך לשמור את רמות ההורמונים המתאימות של הפרוגסטרון והאסטרוגן כך שהעובר יוכל להמשיך להתפתח בתוך הרחם. בעיה זו צצה נוכח העובדה הבסיסית שבשבועות הראשונים לאחר הפריה טבעית מופרשים ההורמונים העיקריים – אסטרוגן ופרוגסטרון – מגוף צהוב ורק בשבועות מאוחרים יותר תפקיד זה מועבר לשליה. כאשר מדובר במקרה של תרומת ביציות לנשים שאין להן שחלות, הרי אין להן גם גופיף צהוב, ולכן היה צורך להחליט באופן אמפירי מהי המנה של פרוגסטרון ואסטרוגנים שיש להמשיך לתת למטופלת ולכמה זמן. בנושא ספציפי זה לא נמצא מידע בספרות הרפואית.
במעקב נוכחנו לדעת שהתפתחות העוברים אצל שתי המטופלות הייתה תקינה לגמרי. הפרמטר שבאמצעותו אפשר היה לבדוק את התפתחות העובר ולהעריכה היה בעיקר האולטרסאונד. באמצעותו נראה שאצל כל אחת מהנשים מתפתח עובר אחד בקצב התפתחות תקין. תוך מתן אסטרוגן ופרוגסטרון ממושך התחילו שתי המטופלות להראות סימני פגיעה בתפקוד הכבד, כנראה בשל רמות הסטרואידים הסינתטיים הגבוהים שניתנו להן. עמדתי בפניי דילמה: מצד אחד המשך מתן הורמונים כרוך בנזק אפשרי לכבד, מצד אחר, ללא הורמוני התמיכה יש סיכוי רב ששתי המטופלות יפילו את עובריהן. הוחלט להפחית במקצת את המינון היומי. לפי האולטרסאונד העוברים לא נשאו מומים מולדים במבנה המערכות העיקריות של גופן, ובדיקת מי שפיר שללה אברציות גנטיות. אפשר היה לקבוע שש' נושאת ברחמה בת וס' נושאת בן. כאשר נקבע שהעוברים בשלים נערך ניתוח קיסרי כדי להבטיח שכל אחד מהם ייוולד בלידה בטוחה. התינוקת הראשונה נולדה לש', המטופלת שסבלה מתסמונת טרנר. משקלה היה שלושה ק"ג ומאה וחמישים גרם ,ומשקלו של התינוק של ס' היה שני ק"ג ותשע מאות וחמישים גרם. שני הילדים התפתחו באורח תקין, ולפי הידוע לי, הבת התחתנה והצליחה להעמיד צאצאים.
מיד עם פרסום הידיעה על לידת התינוקת הראשונה, בעשרים ושניים באוקטובר 1985 ,על ידי דוברת "הדסה", זכתה הידיעה להד עולמי בתקשורת. האירוע סופר במהדורות חדשות בתחנות רבות ברחבי העולם ובעיתונות הבינלאומית המובילה. הכותרות היו: "היסטוריה רפואית בהדסה", "אישה ילדה מביצית שאינה שלה". בעיתון הצרפתי "לה מונד" נכתב: "ילד של נס – לידות של נשים חסרות שחלות, לידות כנגד כל הסיכויים". נוסף על ההד העצום בתקשורת העולמית פורסמו הנתונים בספרות המדעית. בירחון היוקרתי בניו אינגלנד, היוצא לאור בבוסטון, פרסמנו נתונים על סדרה ראשונה של שמונה נשים חסרות שחלות שבוצעה בהן הפריית ביציות שהתקבלו משתי תורמות. כאשר נחת המאמר על שולחנו של העורך הראשי של הירחון, הוא הביע אי־אמון בעובדות. האפשרות שנשים ללא שחלות ייכנסו להיריון נראתה לו מופרכת. רק לאחר ששאל את החוקרים האמריקאיים המובילים בתחום הפוריות על אודות האיכות המדעית של מחלקת הנשים והיולדות ב"הדסה", הסכים לפרסם את המאמר מיד. משתי התורמות נשאבו עשרים ביציות שמהן הופרו שבע־עשרה ביציות. החזרת העוברים לרחם הנתרמת נערכה בין היום השישה־עשר ליום העשרים ואחד של המחזור המלאכותי. הושגו שני הריונות ושתי לידות. כמו כן הושג היריון ביו־כימי אחד )היריון שחדל להתפתח בשלבים מוקדמים(. שיעור ההפריות היה גבוה ועמד על שמונים וחמישה אחוז. מבין שמונה נשים שתיים ילדו, כלומר עשרים וחמישה אחוז. שיעור זה של לידות ולד חי נחשב גבוה ביחס לשיעורי ההפריה במבחנה שעמדו אז על עשרה אחוז עד חמישה־עשר אחוז.
פריצת דרך זו של הצוות ביחידה ב"הדסה" בהשגת היריון מתרומת ביצית אצל נשים שאין להן שחלות נפוצה במהירות בעולם המדעי. הוזמנתי להרצות בכינוסים בינלאומיים על אודות ההישג החדשני בתחום הרבייה של האדם. השגת שתי הלידות המוזכרות הייתה הישג בינלאומי ממדרגה ראשונה, אשר פתח את הדרך בפני נשים שנולדו ללא שחלות ובפני נשים אשר איבדו את שחלותיהן ונכנסו למצב של בלות מוקדמת. אך ההישג היה מעבר למטרות הרפואיות שהוזכרו, הוא אפשר היריון גם אצל נשים בגיל הבלות. לפי נתונים שפורסמו, הושג היריון אצל נשים אחדות בעולם בגיל העולה על שישים. האישה המבוגרת ביותר שילדה בארץ הייתה בת שישים ושתיים.
נוסף על ההישגים הקליניים, השיטה של השגת הריונות ולידות באמצעות תרומת ביציות פתחה אשנב לחקירת שאלות יסוד אחדות הקשורות בפיזיולוגיה של הרבייה. עם זאת, חוץ מהבעיות הביולוגיות שצוינו, האפשרות להשתמש בתרומת ביציות פתחה גם "תיבת פנדורה" הן מבחינה מוסרית והן מבחינת מבנה המשפחה, מפני שכיום אפשר להשיג הריונות ולידות אצל נשים מבוגרות, אפילו אם כבר עברו את גיל הבלות. השאלה העומדת לדיון יום יומי היא עד איזה גיל יש לאפשר לאישה ללדת.
מאז לידות שני הילדים ב"הדסה ירושלים" ב־ 1985 התקיימו בתחום תרומת הביציות כינוסים ודיונים סביב שולחן עגול, באחדים מהם הוזמנתי להשתתף. התבקשתי לכתוב מאמרי מערכת על ההיבטים הביולוגיים, האתיים, הדתיים והחוקיים של תרומת ביציות. השתתפתי בוועדות אתיות בינלאומיות, בהן הוועדה של פיגו, הארגון הראשי של רופאי הנשים בעולם והוועדה של האגודה הבינלאומית לפוריות ולעקרות, לשם קביעת הנחיות לתרומת ביציות. הייתי חבר בוועדה ממלכתית מטעם מדינת ישראל אשר הכינה את הצעת החוק של תרומת ביציות – חוק שאושר בכנסת. הטכנולוגיה של תרומת ביציות פותרת בעיות קליניות רבות שנחשבו בעבר כחשוכות מרפא.

פונדקאות בישראל – הסכם לנשיאת עוברים

בשנת 1991 שר הבריאות ושר המשפטים מינו ועדה ציבורית כדי לבדוק השלכות חברתיות, מוסריות, חוקיות ודתיות בנושא הפרייה חוץ גופית. תפקידה המיוחד של הוועדה היה להכין נייר עמדה שישמש בסיס לחקיקה בנושא פונדקאות – נשיאת עוברים לאור התעניינות בינלאומית ובמדינת ישראל.
בראש הוועדה עמד מר אלוני שופט בדימוס, חבריה היו ממגוון רחב של מומחים לתחומים שונים. התמיינתי כחבר וועדה המייצג את תחום הרפואה, בייחוד את נושא רביית האדם, לאור ניסיוני והפעילות בנושא הכנסת הפרייה חוץ גופית למדינת ישראל. דיוני הוועדה נמשכו כשנתיים היה בה חילוקי דעות ואף הובעו דעות קיצוניות.
הדו"ח הסופי של הוועדה כלל חוות דעת מיעוט שנכתבה על ידי. המסקנות העיקריות היו לאשר את הפונדקאות בישראל אולם בהגבלות הבאות:
  • ההוראה להשגת הריון בעזרת פונדקאות חייבת להיות רפואית.
  • ועדה ציבורית תאשר כל מקרה פרטני ותפקח על ביצועו.
  • רק פונדקאות שלמה תתאפשר. החומר הגנטי הביצית והזרע יהיו של הזוג המזמין.
  • הפונדקאות בישראל תופעל על בסיס לא מסחרי.
  • הוצאות ישולמו לפונדקאית ע"י הזוג המזמין בפיקוח של הוועדה הציבורית.
  • הפונדקאית צריכה להיות אישה לא נשואה – רווקה או גרושה.
  • בתנאים מיוחדים הפונדקאית יכולה לסגת מההסכם.
  • היילוד עם היוולדו יהיה בחזקת משרד הרווחה עד שהזוג המזמין יאמץ אותו באופן רשמי.
בשנת 1996, שר הבריאות דאז ד"ר אפרים סנה העלה את החוק להצבעה בכנסת אשר התקבל בשינויים קלים – התחשב בדרישות המפלגות הדתיות.
מדינת ישראל הייתה בין המדינות הראשונות בעולם שהכניסה את הפונדקאות לחקיקה. לחוק הישראלי אופייניות הנקודות הבאות:
  • נאסרה פונדקאות מסחרית.
  • החוק מגן על זכויותיה של הפונדקאית.
  • החוק מסדיר את המעמד החוקי של היילוד.
בתקופה של 20 שנה לאחר שהחוק התקבל בכנסת היו פניות אחדות מגורמים שונים לשנות מספר סעיפים בחוק.
לאחרונה הנושא התעורר מחדש בדיון בכנסת לגביי פונדקאות של זוגות חד מיניים.

שימור פוריות ע"י הקפאת רקמת שחלה

בסוף המאה הקודמת, עם התפתחות ועילות של הטיפולים האונקולוגיים, כימותרפיה וקרינה, חלה עלייה בשיעור ההחלמה בסוגים שונים של מחלות ממאירות. כתוצאה מכך, התעורר הצורך בשימור פוריות בייחוד בילדות, נערות ונשים בגיל הפוריות. כבר בשנות ה-50 החלו לשמר זרע אצל גברים, לכן תהליך הקפאת הזרע הגברי נהיה רוטיני לפני טיפולים אונקולוגיים ותוצאתו הייתה מוצלחת. בשנות ה-70 הקמתי בנק זרע בבי"ח הדסה, במטרה להקפיא זרע של תורמים וחולים אונקולוגיים לפני הטיפולים שעברו. התבקשתי ע"י משרד הבריאות בשנות ה-80 להכין חוזר הדן בתפקוד של בנק זרע.
טיפולים אונקולוגיים גורם לכשל שחלתי מוקדם. במחקר שבוצע במחלקתינו בשיתוף עם המחלקה ההמטולוגית והאונקולוגית נמצא שהפגיעה בתפקוד שחלתי תלויה ב:
  • מחלה ממאירה שממנה סבלו החולות האונקולוגיות.
  • התרופה כימותרפית שניתנה.
  • צירוף של כימותרפיה וקרינה.
בשנת 1996 נפגשתי בירושלים בביתו של פרופ' אביר מהאוניברסיטה העברית, עם מדען בריטי – פרופ' רוג'ר גוסדן מאוניברסיטת לידס שבאנגליה. פרופ' גוסדן התפרסם בעבודתו המחקרית המוצלחת של השגת לידה בכבשה לאחר השתלה של שתל של רקמת שחלה עצמית אשר הייתה מוקפאת. פרופ' גוסדן נענה לקבל לעבודה במעבדתו את אחד הרופאים במחלקתי, ובחרתי את ד"ר דרור מאירוב, מתמחה מצטיין שגילה עניין במחקר. לאורך השנים התברר שהבחירה בד"ר מאירוב הייתה מוצלחת ביותר. ד"ר מאירוב מוביל ומיישם את המחקר ברמה בינלאומית.
על בסיס הנסיון בכבשים פותח הרעיון שבו נוטלים מקטעים ממעטפת שחלה המכילה זקיקים עם ביציות וגישה לפרוסקופית לפני הטיפול. מקטעי השחלה חותכים לחתכים קטנים, חלקם נשלחים לבדיקה כדי לשלול הימצאות תאי גידול, ויתר פיסות השחלה המכילות זקיקים עם ביציות מקפיאים.
במידה והחולה מבריאה ממחלתה הממארת ומעוניינת בהריון משתילים את רקמות השחלה המוקפאות לחלל הבטן של האישה.
גירוי הורמונלי יביא להתפתחות הזקיקים בשחלה לביוץ לאפשרות של השגת הריון כפי שקורה באופן טבעי. ד"ר מאירוב הכניס את השיטה בהדסה של נטילת פיסות שחלה לפני טיפול אונקולוגי, הקפאה במטרה להחזירה לאישה לאחר ההחלמה. מניסיון קודם למדנו שניתן להקפיא את רמת השחלה למשך שנים.
החזרת פיסות השחלה לחולה כפי שצויין אפשרית רק שהוכח שהיא החלימה ממחלתה פרק זמן של כ-5 שנים.
גישה זו של שימור פוריות אומצה ע"י מוסדות רבים בעולם. אולם כאשר הגענו לשלב החזרה של פיסות השחלה לאישה הניסיון שלנו והניסיון הבינלאומי כשל. הכישלון המוזכר הביא אותי לפרסום מאמר המוביל בשטח רביית האדם, בו דיווחנו על הכישלון ועל כך שיש מקום להגבילו.
הצלחה בשיטה נשאה פרי רק בעשור השני של המאה הנוכחית הושגו מאז מעל ל100 הריונות ולידות.
ראוי לציין, שלפני שהייתה מיושמת שיטה של הקפאת פיסות של שחלות לפני טיפול אונקולוגי קיימת אפשרות של השגת הריון אצל נשים (לא ילדות ונערות) עם בן זוג ע"י גירוי שחלה מקובל, שאיבת זקיקים, הפרייה במבחנה כפי שמקובל בהפרייה חוץ גופית הוא להקפיא את העוברים, גישה שנרכש בה ניסיון מוצלח. לגישה המוזכרת יש חסרונות:
  1. דחייה של הטיפול האונקולוגי למשך מספר שבועות. לעיתים, המצב הרפואי אינו מאפשר דחייה בטיפול לתקופה כה ממושכת.
  2. גירוי הורמונלי של השחלות.
  3. הצורך בזרע (בן זוג או תורם).
  4. שאיבת ביציות נעשית בהרדמה מלאה ויש להביא בחשבון סיכויים לסיבוכים.
  5. גישה שלא ניתן ליישם בילדות ובנערות.
לעומת זאת, שימור פוריות ע"י הקפאת פיסות שחלה יש את היתרונות הבאים:
  1. ניתן ליישם בילדות ונערות.
  2. ניתן לבצע השגת רקמת שחלה ללא דיחוי ולהתחיל טיפול אונקולוגי כמעט מידי.

אבחון גנטי טרום השרשה (PGD)

פיתוח ההפריה החוץ גופית וכן התקדמות בשיטות גנטיות, אפשרה אבחון גנטי בעובר לפני העברתו לרחם להשרשה. העוברים מושגים ע"י תהליך הפריה חוץ גופית ומבוצעת ביופסיה של העובר ביום שלישי לאחר הפרייה או בשלב של בלאסטוצ'יסט. האבחון הגנטי מתבצע על אחד או שני בלסטומרים בשיטות של FISH או PCR, וכיום בשיטות מתקדמות יותר. המטרה לאבחון הגנטי היא להביא לעולם יילוד בריא. בהדסה היינו הראשונים בארץ להכניס את שיטת PGD בשיתוף עם מחלקת גנטיקה, שיטת PGD נועדה לקבוע על פי האם העובר בריא או חולה, עוברים בריאים ניתן להחזיר לרחם, ומכאן להבטיח שההיריון יהיה של עובר בריא. השיטה מיועדת לזוגות שידוע כי הם בסיכון ללידת ילד חולה וידוע מהו הגן הקשור למחלה במשפחה. השיטה נועדה לאבחון טרום השרשה לזוגות הסובלים מהפלות חוזרות, עקב נסאית או שינוי כרומוזומלי שנושא אחד מבני הזוג. הושגו הריונות ולידות ילדים בריאים של נשים נשאיות גנים העלולים לגרום לסרטן שד ושחלה בגיל מאוחר בחיים. בארץ מוכרות לביצוע בדיקתPGD פחות מ-10 יחידות של הפרייה חוץ-גופית, ביניהן, יחידה של בי"ח הדסה עין כרם. ההוראות הרפואיות המקובלות לביצוע הבדיקה מתרחבות וביניהן יש להזכיר בנוסף גם הוראות סוציאליות ע"י קביעת מין העובר. הכנסת אבחון טרום השרשתי עוררה ויכוח המתייחס בעיקר לנושא של בחירה אאוגנית ולכן נאסרה במספר מדינות. בכינוס בינלאומי ראשון שהיה מוקדש לנושא של השרשה טרום לידתית בארצות הברית הצגתי את ההיבטים המוסריים והדתיים והצורך של קביעת פיקוח בינלאומי.

תאי גזע עובריים – מחקר ויישום

תאי גזע הם תאים שאינם מכוונים לפתח סוג רקמה מסוים. יש להם פוטנציאל להתפתח ולהפוך לכל סוג של תא, בתהליך שנקרא התמיינות. נסיונות בעכברים הראו שניתן להפיק מתאי בלסטוציט של עובר תאי גזע עובריים, תאים שניתן לגדלם בתרבית. לתאי גזע תכונות עיקריות: יכולות התרבות עצמית בלתי מוגבלת והיכולת של התמיינות (יצירת תא ‏בָּשל מתא אב). המטרה בהשגת שורה של תאי גזע עובריים היא פוטנציאל לריפוי מחלות, לתיקון רקמות אצל אדם ואולי אפילו ליצירת איברים להשתלה. ראשיתו של המחקר בתאי גזע אשר מקורם מתאי בלסטוציט של עובר של עכבר.
פרופ' אלן טרונסון ידידי, אחד החוקרים הבולטים בתרומתו של טכניקות חדשניות ברבייה היה בין החלוצים במחקר בתאי גזע לא אנושיים. השגת תאי גזע אנושיים חייב שימוש בבלסטוציט אנושי לאחר הפרייה בתנאי מעבדה. מחקר בבלסטוציט אנושי לא היה מקובל, לאור הגדרת בלסטוציט אנושי כאדם חי. כדי להשתמש בתאי גזע עובריים לצורכי רפואה ומחקר יש לפתח טכניקה שתאפשר לכוון את התמיינותם באופן ספציפי.
בשנת 1997, ידידי פרופ' טרונסון היה מוכן לקבל לשנת מחקר, אחד מרופאי מחלקת נשים בהדסה עין כרם. ד"ר בנימין ראובינוף רופא ומדען מוכשר של מחלקתינו נשלח לאוניברסיטת מלבורן שבאוסטרליה למעבדתו של פרופ' טרונסון. יצירת תאי גזע עובריים הייתה אסורה באוסטרליה ובישראל ושני החוקרים יצרו קשר עם פרופ' בוגסו בסינגפור והצליחו ליצור שורה של תאי גזע עובריים בתרבית – הישג חלוצי, שזכה לפרסום בינלאומי. ד"ר ראובינוף לאחר שהות של כשנתיים במלבורן חזר למחלקתנו בהדסה עין כרם וייסד מכון למחקר של תאי גזע עובריים – בין המובילים בעולם. על אף הציפיות לפני כ-20 שנה שהמחקר הבסיסי יאפשר יישום קליני יעיל התוצאות עדיין מאכזבות אם כי הושגו הצלחות מוגבלות ביותר, כגון: הצלחה בבי"ח הדסה עין כרם: שימוש בתאי גזע לריפוי של ניוון רשתית, תחלואה שכיחה אצל אנשים בגיל השלישי – הגורמת לעיוורון. כיום פרופ' בנימין ראובינוף ,תלמידי, נוסף לניהול מכון מחקר לתאי גזע עובריים משמש כמנהל מחלקת נשים ויולדות בהדסה עין כרם.
​​
website by Bynet Software Systems