דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
Skip Navigation Linksבית ספר לרוקחות > עברית > דף הבית > ארגון הבוגרים של בית הספר לרוקחות > בכותרות > אליהו בוקובזה - הרוקח שהפך לצייר מצליח
חדשות
12/03/2013
אליהו בוקובזה - הרוקח שהפך לצייר מצליח
לא לא    
בשנת  1989 סיים אליהו בוקובזה את לימודי הרוקחות. מיד לאחר סיום הלימודים, הוריו רכשו לו בית מרקחת. שמונה שנים לאחר מכן, הגשים את האהבה הראשונה שלו – ציור והחל ללמוד אומנות. עוד כמה שנים ריקד בין שתי האהבות  במקביל. המשיך לנהל את בית המרקחת ולצייר ואף להציג בתערוכות יחיד ברחבי הארץ.  לפני כמה שנים החליט למכור את בית המרחקת ולהתמקד בציור.
האהבה שלו לאמנות החלה בגיל מאד צעיר. הוריו חשבו שנכון שיהיה לו מה שנקרא 'מקצוע 'שיפרנס אותו, ולכן הלך ללמוד רוקחות. "הייתי בעל בית המרקחת הצעיר ביותר בארץ. בן 26. זו הייתה אחריות גדולה".
ציור של בוקובזהלימודי הרוקחות היו קלים עבורו ואפילו מהנים. הוא זוכר את לימודי הבוטניקה  למשל, בהם היה צריך לרשום את מה שרואים מבעד למיקרוסקופ. זו הייתה ממש חגיגה עבורו שכן יכול היה סוף סוף לצייר. "כמובן הציורים הללו, היו הכי טובים מבין הסטודנטים"  הוא אומר בחיוך.
כל סוף שנה בעיקר בזמן הבחינות היה מסתובב בירושלים באזור בית  הספר לאומנות 'בצלאל' ומודיע לכל מי שרק רצה לשמוע שלא ייגש לבחינות של בית הספר לרוקחות. וירשם ללימודי אומנות. עד כדי כך החיידק האומנותי היה חזק בו.
 
בגיל  32 התחיל ללמוד אמנות בבית ספר קלישר. בהתחלה לימודי חוץ ולאחר מכן כתלמיד מן המניין. חצי יום למד ציור ובשעות הנותרות עבד בבית המרקחת. "זה היה בית ספר רציני, למדו שם עאסם אבו שקרה, טל מצליח, מאיר פיצ'חדזה, והיו מורים רציניים, פנחס כהן גן, אסף בן צבי, דוד ריב, פסח סלבוסקי, שרית שפירא ואחרים".
 
 
בוקובזה  נולד בפאריס.  בגיל שש עלה עם הוריו לישראל. הוריו נולדו בתוניסיה למשפחות שחינכו אותם ברוח התרבות הצרפתית. משפחתו של אביו מוצאה מאיזמיר בטורקיה. של אמו מאנוסי ספרד.  אמו הייתה זמרת אופרה. אחרי שנישאה, הופיעה ברדיו ובתיאטרון של תוניס. "זה היה יותר מכובד לאישה נשואה מאשר לשיר באופרה", אומר בוקובזה. אביו ז'ילבר למד בסורבון, בשלוחה התוניסאית, משפט בינלאומי וכלכלה, ועבד בחברת התעופה התוניסאית וב"אל איטליה". בפאריס הוא עבד ב"פאן אמריקן" ובישראל היה מנהל התחנה של "אייר פרנס" בשדה התעופה וקיבל, אחרי מבצע אנטבה, מהממשלה הצרפתית את אות לגיון הכבוד על שתיווך בין הצבא לאייר פרנס.
כשנולד, התגוררה המשפחה בפריז בדירה שהייתה גם מספרה מהמאה ה-19. רבים מבעלי העסקים, באותם ימים, גרו בדירות מאחורי בתי העסק שלהם. אמו של בוקובזה ניהלה את המספרה של דודו והמשפחה התגוררה בחדר האחורי שלה. אביו, שעבד בחברת התעופה, למד בו-בזמן לתואר שלישי בסורבון.   הדירה הפריסאית, כפי שבוקובזה זוכר אותה, הייתה מרוהטת בקווים נקיים בסגנון מודרניסטי. המספרה הייתה מעוצבת בסגנון לואי ה-16. אוונגרד וקלאסיקה שכנו בדו קיום ובשכנות טובה, בדיוק כמו דירתו האקלקטית של בוקובזה וכמו סגנון הציור שלו, הנע אחורה וקדימה בזמן. 
ציור של בוקובזה


 
שם העבודה : מבחן ראיה 2010
 
 
 
 
 
 
במארס 69' הגיעה משפחת בוקובזה לישראל. והתגוררו ברמת גן. בוקובזה התחיל ללמוד בכיתה א' ביישוב. הוא היה העולה החדש היחיד בבית הספר. זוכר שלא ידע עברית, ומבחינתו הילדים והמורים נראו כמו דגים שפתחו וסגרו את הפה והוא לא הבין דבר. "הימים האלה, פיתחו אצלי את הדמיון".
הדמיון המפותח לא עזר לו לשרוד בחברת הילדים. "הם הבינו מיד שיש להם עסק עם חנון צרפתי והתעללו בי בכל הזדמנות. לא היה לי קל.  עסקתי בזה בתערוכה השנייה שלי, 'צייר-תייר', שהצגתי ב-2002 אצל נלי אמן. טענתי שאני כמו אפרים משה ליליאן, הגרפיקאי של התנועה הציונית בתקופתו של הרצל - התבוננו על הארץ בעיניים של תיירים".
"הייתי ילד שונה. אמא הייתה שולחת אותי לבית הספר עם מעיל אדום מעל לתלבושת האחידה, ואני לא התנגדתי לזה. הייתי הילד היחיד שהלבישו אותו כמו 'אנפן מודל' (ילד למופת). היה לי דימוי של ילד מנומס מאוד שנזרק לחברת ילדים ישראלים ששיחקו בחוץ והתלכלכו בחול ואני הלכתי בסנדלים וגרביים. חשבתי שזה יפה וכבר אז היה לי מאוד חשוב האינדיווידואליזם. הילדים הציקו לי מאוד, אבל ככל שהציקו לי יותר, הפכתי את זה לאישו. מאז יש לי חיבה לאדום. אני זוכר שחברים של הורי אמרו לי: 'למה אתה לא הולך עם בגדים שלובשים כולם' ואני חושב שזה דווקא מצא חן בעיני. רציתי להדגיש את השוני שלי".
 
ציור של בוקובזה

 
כשהתקיים כנס של סטודנטים לרוקחות בארץ. הוא היה אחד מהמארגנים של הכנס . הבקשה הייתה שכל ארץ תכין פוסטר עם סמל המאפיין את הפקולטה. אצלנו בחרו להתייחס למהות של  'שחרור תרופות' . הוא הכין פוסטר בו צייר קפסולה בצורת חילזון שנכנס לתוך הדם. המורים שלו בפקולטה לא ממש אהבו זאת. זוכר את שמעון בניטה שממש נבעת מהפוסטר. אבל עם הזמן כנראה בכל זאת למד לאהוב את סגנון הציורים שלו והוא מגיע לפתיחות של תערוכות שלו.

"בזמן הלימודים בפקולטה הייתי מין עוף מזן אחר" הוא אומר על עצמו "האהבה שלי לאומנות הייתה חריגה בין שאר הסטודנטים. אולי בגלל זה ממש השתדלתי להפוך את עצמי לחריג גם חיצונית. הרגשתי שאני חייב לצאת מהמרובעות של העוסקים במקצוע הרוקחות".
דווקא כשהלך ללמוד אומנות. הרגיש שהלימודים בבית ספר לרוקחות היו לו לעזר  למשל לימודי הביולוגיה והכימיה, עזרו לו מאד בהבנת העיסוק האומנותי של הצבעים .
"אם תשאלי מה קשה יותר ללמוד רוקחות או אומנות. כולם יגידו רוקחות. אבל אני אומר שלימודי אומנות קשים יותר.  אתה אף פעם לא באמת מבין מה מצפים ממך. ומה אתה כצייר צריך לעשות כדי להצליח."
הסטודיו שלו נמצא בחלק מוסתר בסלון ביתו.בד קנבס מונח על קאן. "אני עובד במרחק של 30 סנטימטר מהבד. אני חייב שהאמנות תהייה משולבת בחיים ולכן אני צריך לגור איפה שהסטודיו נמצא". סגנון הציור של בוקובזה ,הוא נאיבי. 
"יש לו  זיכרונות מלימודי הרוקחות, בעיקר הוא זוכר את לימודי הביולוגיה כשהיו צריכים להסתכל ולבחון חיידקים במיקרוסקופ. הוא היה מצייר את המרקמים של הצבע שראה מבעד לעדשת המיקרוסקופ. הדימויים האלו מצויים בתוך הציורים שלו".
"בהתחלה ציירתי בקטן,  כדי לא להתלכלך ולסחוב צבעים כי הייתי צריך לחזור לבית המרקחת" בשלב הראשון העדיף ללמוד תיאוריה של האמנות והרבה רישום ורק מעט ציור בכיתה . וצייר בעיקר בבית.  בדיעבד הוא אומר " אני שמח שהלכתי ללמוד בשלב מאוחר יותר בחיי. הגעתי עם מטען אישי ויכולת לקבל את עצמי ובעיקר להמשיך ולצייר בסגנון האישי שלי".

 האמנות שלו נסמכת ומצטטת אמנים מהקאנון של האמנות הישראלית שבזמנם נתפשו בשוליים,  היום מורשתם מוכרת כחשובה .למרות העובדה שלא עבר את המסלול המקובל, הוא  זוכה לחיבוק מהממסד האמנותי שמתבטא בקבלת פרסים, ומשתתף בתערוכות חשובות במוזיאונים בארץ ובעולם ..  כרגע מציג תערוכת יחיד במוזיאון עין חרוד' עד סוף חול המועד פסח, שם מוצגות עבודות שלו מ - 12 השנים האחרונות. התערוכה הבאה  , עם 40 עבודות חדשות מ 3 השנים האחרונות , תפתח בבית האמנים בתל אביב ב16 במאי

 
website by Bynet Software Systems