המעבדה שלי בבית הספר לרוקחות מתמקדת בפיצוח המנגנונים המולקולריים והתאיים העומדים בבסיס הפרעות פסיכיאטריות כגון דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). לצערנו, למרות שההפרעות הללו עומדות במכרזו של משבר בריאותי מתמשך בעולם, פריצת הדרך האחרונה בפיתוח תרופות נוגדות דיכאון התרחשה לפני יותר מ-50 שנה. הדבר נובע בעיקר מהמורכבות של רשתות עצביות וסוגי התאים המעורבים בהפרעות אלו. כדי להתמודד עם אתגר משמעותי זה, אנו משתמשים בגישות וטכנולוגיות מתקדמות המאפשרות מחקר ממוקד של תתי-אוכלוסיות של תאי עצב המעורבים בפאתופיזיולוגיה של הפרעות אלו. אנו עושים משלבים שיטות חדשניות הכוללות translating ribosome purification assay, spatial transcriptomics, immunohistochemistry, מניפולציות גנטיות בעזרת וירוסים, ורישומים אלקטרופיזיולוגים מחתכים. שילוב שיטות אלו מאפשר לנו לאסוף מידע מולקולרי ופונקצינאלי על תאים בעלי חשיבות מכרעת במחלות פסיכיאטריות.

לאחר זיהוי מטרות טיפוליות חדשות, הפוטנציאל הקליני של המטרות הללו מאומת באמצעות מודלים פרמקולוגיים וגנטיים, וכן מגוון רחב של ניסויים התנהגותיים בעכברים. בנוסף, אנו שואפים לפתח ולחקור מודלים פרה-קלינים חדשים של דיכאון, חרדה, ו PTSD , בד בבד עם מודלים מגינים מפני חרדה ופוסט טראומה. באמצעות מחקר זה, אנו שואפים לחשוף מנגנונים מולקולריים חדשים התורמים או מונעים הפרעות אלו, ואולי אף לסלול את הדרך להתערבויות טיפוליות משופרות בעתיד.

אני נוירופרמקולוגית ורוקחת במקצועי. סיימתי תואר B. Pharm. בבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים. מתוך סקרנות ועניין בעולם הנוירופרמקולוגיה, המשכתי למסלול ישיר לדוקטורט במעבדתה של פרופ' אסתי שוהמי בבית הספר לרוקחות, שם התמקדתי בפגיעת ראש טראומטית וחקר המנגנונים המגינים הטבעיים שמופעלים לאחר חבלת ראש. את פרק ההכשרה המדעית שלי סיימתי באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, שם עבדתי כחוקרת בתר-דוקטורט במעבדתו של הזוכה בפרס נובל, ד"ר פול גרינגארד, במעבדה זו חקרתי את תפקידם של נוירונים מעכבים בדיכאון ובמנגנון פעולתם של נוגדי דיכאון.

​צילום של ד"ר גלי אומשויף-נבו: ברונו שרביט