תפקודים ניהוליים הם היכולות הקוגניטיביות המאפשרות את השגת המטרות שלנו. ביניהן, שליטה אינהיביטורית (מעכבת) מוגדרת כיכולת שלנו לשלוט ברגשות, מחשבות והתנהגויות. היכולת הזו מאפשרת לנו לעכב תגובות לא רצויות ובכך לפעול בניגוד לנטייה פנימית או משיכה חיצונית שעלולות לפגוע בתפקוד הרצוי שלנו. מחקרים קודמים הראו שליקויים בשליטה אינהיביטורית מהווים גורם סיכון לדיכאון והציעו כי אנשים עם שליטה מעכבת פחותה יתקשו לשלוט ברגשות השליליים שלהם ובכך יראו יותר תסמינים של דיכאון. עם זאת, השליטה האינהיביטורית איננה בהכרח תכונה יציבה והיא עשויה להשתנות מדי יום וכתלות בגורמים שונים. במחקר הנוכחי בדקנו את הקשר בין שליטה אינהיביטורית ומצב הרוח ביום-יום בקרב מבוגרים עם רמות שונות של תסמיני דיכאון.
106 המשתתפים במחקר דיווחו בתחילת הניסוי על תסמיני הדיכאון שלהם והשלימו משימת Go-No go (GNG) המודדת שליטה אינהיביטורית. לאחר מכן, הם השלימו פרוטוקול של 5 ימים באמצעות אפליקציה שפיתחנו, בו הם דיווחו פעמיים ביום על מצב הרוח הנוכחי שלהם וביצעו משימת GNG מקוצרת. תסמיני הדיכאון נמדדו שוב בסוף 5 הימים הללו.
ממצאי המחקר הראו כי בקרב אנשים עם תסמיני דיכאון מוגברים, הביצוע במטלה שמדדה שליטה אינהיביטורית ביום-יום היה ירוד, וגם עם שונות גבוהה יותר. מידת חוסר היציבות של השליטה האינהיביטורית הצליחה אף לנבא את חומרת תסמיני הדיכאון בתום 5 ימי הניסוי. בנוסף, שליטה אינהיביטורית מופחתת בזמן נתון נמצאה כקשורה למצב רוח שלילי יותר באותו זמן, אבל רק עבור נבדקים עם תסמיני דיכאון מינימליים. ממצאים אלו מעידים על כך שחוסר היציבות של השליטה האינהיביטורית, ולא רק הרמה הבסיסית שלה, יכולה לתרום לניבוי של תסמיני דיכאון.
מענה לשאלות
1. כיצד היית מציג את הרקע למחקרך לאדם שאינו מכיר את התחום?
דיכאון הינו הפרעה שכיחה המופיעה בקרב 4-7% מהאוכלוסיה, ופוגעת בתפקוד של המתמודדים עמה באופן משמעות ביותר. לפי מודלים קוגניטיביים לדיכאון, שליטה אינהיביטורית, כלומר – היכולת שלנו לעכב מחשבות, רגשות או התנהגויות לא רצויות, קשורה להתפתחות של דיכאון. לפי המודלים האלו, קושי בעיכוב מחשבות או רגשות שליליים עלול להוביל לירידה עקבית במצב הרוח, וירידה זו עשויה להתפתח לכדי אפיזודה דיכאונית. מחקרים קודמים שבדקו את המודלים האלו עשו זאת באמצעות מדידה חד פעמית של שליטה אינהיביטורית, למרות שאנחנו יודעים שהיכולת הזו משתנה ותלויה בגורמים נוספים. ההשפעה של שינויים רגעיים בשליטה האינהיביטורית על מצב הרוח ועל התפתחות של תסמיני דיכאון לא נבדקה קודם.
2. מה הייתה כוונת המחקר ועל איזו שאלה ניסית לענות?
המחקר בודק לראשונה שינויים בתפקוד קוגניטיבי לאורך זמן ובתנאי יומיום, ובפרט שינויים ביכולת השליטה האינהיביטורית, והקשר שלהם לשינויים במצב הרוח ולהבדלים בינאישיים בתסמיני דיכאון. מדידה כזו מאפשרת לבחון את הקשר הרגעי, וגם הממושך, בין שליטה אינהיביטורית לבין מצב רוח ודיכאון.
3. מתודולוגיה?
במחקר נעשה שימוש בשיטה שנקראת מדידה אקולוגית רגעית. בשיטה זו, בניגוד למדידות מעבדה חד פעמיות, הנבדקים מבצעים את המטלה הקוגניטיבית ומדווחים על מצב הרוח שלהם בזמן אמת באמצעות הטלפון הנייד שלהם, תוך כדי הפעילות שלהם ביומיום, במשך מספר ימים ברצף. שימוש בכלי הזה מאפשר מדידה אקולוגית, כלומר, כזו שמייצגת באופן טוב יותר את התפקוד היומיומי. בנוסף, היא מאפשרת לעקוב אחרי שינויים בזמן באמצעות מדידות חוזרות, מספר פעמים ביום, לאורך כמה ימים. במחקר השתתפו 106 נבדקים. הם דיווחו בתחילת הניסוי על תסמיני הדיכאון שלהם והשלימו משימת Go-No go (GNG) המודדת שליטה אינהיביטורית. לאחר מכן, הם השלימו פרוטוקול של 5 ימים באמצעות אפליקציה שפיתחנו, בו הם דיווחו פעמיים ביום על מצב הרוח הנוכחי שלהם וביצעו משימת GNG מקוצרת. תסמיני הדיכאון נמדדו שוב בסוף 5 הימים הללו.
4. מהם הממצאים החשובים ביותר של מחקרך?
במחקר מצאנו לראשונה שלא רק רמת השליטה האינהיביטורית, אלא גם מידת היציבות שלה לאורך זמן, מקושרת לתסמינים דכאוניים ואף מנבאת אותם. כלומר, לא רק אנשים עם יכולת מונמכת של שליטה אינהיביטורית עלולים להיות פגיעים יותר לדיכאון, אלא גם אנשים עם שליטה אינהיביטורית פחות יציבה. בכך, תוצאות המחקר מרחיבות בצורה חדשנית את המודלים הקוגניטיביים של דיכאון, לפיהם שליטה אינהיביטורית היא גורם במנגנון של התפתחות דיכאון ומוסיפות להם ממד של דינמיקה בזמן.
5. מהן השלכות המחקר/מהי היישומיות של המחקר? האם יש לו השפעות מידיות חשובות ואם כן על מי?
מעבר להבנה המנגנונית של התרומה של יציבות שליטה אינהיביטורית לסימפטומי דיכאון, לממצאי המחקר הנוכחי יכולים להיות השלכות טיפוליות בעתיד. כך לדוגמה, התוצאות יכולות להוות בסיס לפיתוח של שיטות אימון קוגניטיבי, שמטרתן שיפור האיכות והיציבות של השליטה הקוגניטיבית, למניעה ולטיפול בהתפתחות סימפטומים דיכאוניים, בעיקר באוכלוסייה לא קלינית. מחקרים כאלו כבר נעשים במעבדה שלנו ובמעבדות נוספות. מחקרי המשך יוכלו לבחון את הממצאים האלו גם בקרב אנשים המתמודדים עם דיכאון.
6. האם ישנם חוקרים נוספים שתרמו תרומה משמעותית למחקר? מוסדות נוספים?
תפקודים ניהוליים הם היכולות הקוגניטיביות המאפשרות את השגת המטרות שלנו. ביניהן, שליטה אינהיביטורית (מעכבת) מוגדרת כיכולת שלנו לשלוט ברגשות, מחשבות והתנהגויות. היכולת הזו מאפשרת לנו לעכב תגובות לא רצויות ובכך לפעול בניגוד לנטייה פנימית או משיכה חיצונית שעלולות לפגוע בתפקוד הרצוי שלנו. מחקרים קודמים הראו שליקויים בשליטה אינהיביטורית מהווים גורם סיכון לדיכאון והציעו כי אנשים עם שליטה מעכבת פחותה יתקשו לשלוט ברגשות השליליים שלהם ובכך יראו יותר תסמינים של דיכאון. עם זאת, השליטה האינהיביטורית איננה בהכרח תכונה יציבה והיא עשויה להשתנות מדי יום וכתלות בגורמים שונים. במחקר הנוכחי בדקנו את הקשר בין שליטה אינהיביטורית ומצב הרוח ביום-יום בקרב מבוגרים עם רמות שונות של תסמיני דיכאון.
106 המשתתפים במחקר דיווחו בתחילת הניסוי על תסמיני הדיכאון שלהם והשלימו משימת Go-No go (GNG) המודדת שליטה אינהיביטורית. לאחר מכן, הם השלימו פרוטוקול של 5 ימים באמצעות אפליקציה שפיתחנו, בו הם דיווחו פעמיים ביום על מצב הרוח הנוכחי שלהם וביצעו משימת GNG מקוצרת. תסמיני הדיכאון נמדדו שוב בסוף 5 הימים הללו.
ממצאי המחקר הראו כי בקרב אנשים עם תסמיני דיכאון מוגברים, הביצוע במטלה שמדדה שליטה אינהיביטורית ביום-יום היה ירוד, וגם עם שונות גבוהה יותר. מידת חוסר היציבות של השליטה האינהיביטורית הצליחה אף לנבא את חומרת תסמיני הדיכאון בתום 5 ימי הניסוי. בנוסף, שליטה אינהיביטורית מופחתת בזמן נתון נמצאה כקשורה למצב רוח שלילי יותר באותו זמן, אבל רק עבור נבדקים עם תסמיני דיכאון מינימליים. ממצאים אלו מעידים על כך שחוסר היציבות של השליטה האינהיביטורית, ולא רק הרמה הבסיסית שלה, יכולה לתרום לניבוי של תסמיני דיכאון.
מענה לשאלות
1. כיצד היית מציג את הרקע למחקרך לאדם שאינו מכיר את התחום?
דיכאון הינו הפרעה שכיחה המופיעה בקרב 4-7% מהאוכלוסיה, ופוגעת בתפקוד של המתמודדים עמה באופן משמעות ביותר. לפי מודלים קוגניטיביים לדיכאון, שליטה אינהיביטורית, כלומר – היכולת שלנו לעכב מחשבות, רגשות או התנהגויות לא רצויות, קשורה להתפתחות של דיכאון. לפי המודלים האלו, קושי בעיכוב מחשבות או רגשות שליליים עלול להוביל לירידה עקבית במצב הרוח, וירידה זו עשויה להתפתח לכדי אפיזודה דיכאונית. מחקרים קודמים שבדקו את המודלים האלו עשו זאת באמצעות מדידה חד פעמית של שליטה אינהיביטורית, למרות שאנחנו יודעים שהיכולת הזו משתנה ותלויה בגורמים נוספים. ההשפעה של שינויים רגעיים בשליטה האינהיביטורית על מצב הרוח ועל התפתחות של תסמיני דיכאון לא נבדקה קודם.
2. מה הייתה כוונת המחקר ועל איזו שאלה ניסית לענות?
המחקר בודק לראשונה שינויים בתפקוד קוגניטיבי לאורך זמן ובתנאי יומיום, ובפרט שינויים ביכולת השליטה האינהיביטורית, והקשר שלהם לשינויים במצב הרוח ולהבדלים בינאישיים בתסמיני דיכאון. מדידה כזו מאפשרת לבחון את הקשר הרגעי, וגם הממושך, בין שליטה אינהיביטורית לבין מצב רוח ודיכאון.
3. מתודולוגיה?
במחקר נעשה שימוש בשיטה שנקראת מדידה אקולוגית רגעית. בשיטה זו, בניגוד למדידות מעבדה חד פעמיות, הנבדקים מבצעים את המטלה הקוגניטיבית ומדווחים על מצב הרוח שלהם בזמן אמת באמצעות הטלפון הנייד שלהם, תוך כדי הפעילות שלהם ביומיום, במשך מספר ימים ברצף. שימוש בכלי הזה מאפשר מדידה אקולוגית, כלומר, כזו שמייצגת באופן טוב יותר את התפקוד היומיומי. בנוסף, היא מאפשרת לעקוב אחרי שינויים בזמן באמצעות מדידות חוזרות, מספר פעמים ביום, לאורך כמה ימים. במחקר השתתפו 106 נבדקים. הם דיווחו בתחילת הניסוי על תסמיני הדיכאון שלהם והשלימו משימת Go-No go (GNG) המודדת שליטה אינהיביטורית. לאחר מכן, הם השלימו פרוטוקול של 5 ימים באמצעות אפליקציה שפיתחנו, בו הם דיווחו פעמיים ביום על מצב הרוח הנוכחי שלהם וביצעו משימת GNG מקוצרת. תסמיני הדיכאון נמדדו שוב בסוף 5 הימים הללו.
4. מהם הממצאים החשובים ביותר של מחקרך?
במחקר מצאנו לראשונה שלא רק רמת השליטה האינהיביטורית, אלא גם מידת היציבות שלה לאורך זמן, מקושרת לתסמינים דכאוניים ואף מנבאת אותם. כלומר, לא רק אנשים עם יכולת מונמכת של שליטה אינהיביטורית עלולים להיות פגיעים יותר לדיכאון, אלא גם אנשים עם שליטה אינהיביטורית פחות יציבה. בכך, תוצאות המחקר מרחיבות בצורה חדשנית את המודלים הקוגניטיביים של דיכאון, לפיהם שליטה אינהיביטורית היא גורם במנגנון של התפתחות דיכאון ומוסיפות להם ממד של דינמיקה בזמן.
5. מהן השלכות המחקר/מהי היישומיות של המחקר? האם יש לו השפעות מידיות חשובות ואם כן על מי?
מעבר להבנה המנגנונית של התרומה של יציבות שליטה אינהיביטורית לסימפטומי דיכאון, לממצאי המחקר הנוכחי יכולים להיות השלכות טיפוליות בעתיד. כך לדוגמה, התוצאות יכולות להוות בסיס לפיתוח של שיטות אימון קוגניטיבי, שמטרתן שיפור האיכות והיציבות של השליטה הקוגניטיבית, למניעה ולטיפול בהתפתחות סימפטומים דיכאוניים, בעיקר באוכלוסייה לא קלינית. מחקרים כאלו כבר נעשים במעבדה שלנו ובמעבדות נוספות. מחקרי המשך יוכלו לבחון את הממצאים האלו גם בקרב אנשים המתמודדים עם דיכאון.
6. האם ישנם חוקרים נוספים שתרמו תרומה משמעותית למחקר? מוסדות נוספים?
המחקר נערך בשיתוף בין המעבדה לנוירותרפיה ממוחשבת, בהובלתה של ד"ר מור נחום מביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, לבין ביה"ח הדסה. החוקרים שהשתתפו במחקר הם ד"ר נטע יצחק, ד"ר אורלי שמעוני, נסיאל עובד, פרופ' עומר בונה, וד"ר מור נחום. המחקר בוצע במימון הקרן הישראלית למדע (Israel Science Foundation – ISF).
תמונות: נטע יצחק, אורלי שמעוני, נסיאל עובד, עומר בונה, מור נחום
