פרופסור אשר אילני נולד בכפר פינס בשנת 1932, בן לרבקה ובנימין אילני, אח לשמחה וחנה (ייבדלו לחיים טובים) ושמוליק ז״ל.
אשר החל את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית לאחר השירות הצבאי ב- 1952, לאחר 4 שנות לימוד הוא עשה הפסקה בלימודים על מנת לעשות תואר מוסמך וסיים את לימודי הרפואה ב 1960. היות ונישבה בקסמי המחקר הוא החליט לא להמשיך בהתמחות ברפואה, ולהתרכז במחקר ומיד בתום לימודיו הוא הצטרף למחלקה לפיזיולוגיה. ב- 1963 נסע לפוסט דוקטורט בשיקגו. לאחר שנה, בגלל מותו הפתאומי של המנחה שלו פרופ' טוביאס הוא הצטרף למעבדתו של פרופ' ווישר, במחלקה לפיסיולוגיה באוניברסיטת מינסוטה באילינוי. עם חזרתו לארץ מחקרו התרכז בתגובות לאור של ממברנה ליפידית המכילה פיגמנטים ובתכונות חדירות של ממברנה בי-ליפידית דקה וזכה במענקי מחקר יוקרתיים מה- NIH ומקורות נוספים. ב- 1971 נבחר לנהל את המחלקה לפיזיולוגיה והיה מנהל המחלקה הנבחר, ולא הממונה, הראשון בפקולטה לרפואה וב- 1972 עלה לדרגת פרופסור. הוא נבחר לשתי קדנציות לנהל את המחלקה, הראשונה כאמור ב- 1971 והשנייה כעשור מאוחר יותר. לפני עשרים שנה אשר פרש לגמלאות אבל המשיך לעסוק במחקר ובהוראה וגם בתקופה זו קיבל את פרסי הפקולטה גם על הוראה מצטיינת וגם על מחקר מצוין בנושא ההומאוסטזיס של פוספט ובקרתו ע"י הכליה שבו התמקד, ופרסם עליו מספר מאמרים חשובים. עם סגירת מעבדתו לפני כעשר שנים אשר הצטרף לקבוצת המחקר של פרופ' ליכטשטיין והייתה לו תרומה יוצאת מהכלל בפגישות והדיונים בקבוצה בתכנון ניסויים, ניתוח תוצאות וסקירות ספרות שוטפות.
כאמור, אשר למד רפואה ונשאר רופא בנשמתו גם בתחומי העניין שלו במחקר וגם בחמלה והיחס לאחרים. גם אם לא עסק ברפואה, חוץ מתקופות מלחמה ושירותו במילואים, לחינוך המולטי-דיסציפלינרי אותו קיבל בבית הספר לרפואה הייתה השפעה משמעותית על עבודתו וייחסו לבעיות ביולוגיות בכלל. המעברים מחקר חדירות יונים דרך קרומים לתחום מאזן פוספט בגוף ומשם להשתלבותו בעבודה על מעורבות משאבות ליונים בפעילות הלב והפרעות התנהגות, היו עבורו קלים וטבעיים ובכולם הייתה לו תרומה חשובה ומשמעותית. גם כשהמחקר עסק בבעיה בסיסית לחלוטין, הוא תמיד חיפש ומצא את הפן היישומי לתחום הרפואה. מה שאפיין את אשר בעבודתו המדעית היא הדרישה והשאיפה להבין כל נושא לעומקו, עד הפרט האחרון. בין אם היה מדובר בתאוריה על פעילות המוח עליה קרא או שמע בסמינר, או שיטה ניסיונית חדשה ששילב במעבדה, הוא דרש מתלמידיו ומעצמו להבין כל פרט עד הסוף. היה לו שכל ישר ויכולת מדהימה לראות את העיקר ולהפריד את המוץ מן התבן.
אשר היה מורה יוצא מהכלל. ההוראה שלו בכל הקורסים שלימד הייתה ברמה הגבוהה ביותר וניתנה בצורה דידקטית ומעניינת. וזה לא היה פשוט. עם הצטרפותו למחלקה הוא לקח על עצמו ללמד את הפרק בפיזיולוגיה כללית לתלמידי רפואה פרק שנחשב עד לאותו זמן, קשה להבנה וללימוד והיה ממש שנוא על התלמידים. אשר המשיך את המסורת של המורים הקודמים של פרק זה שההוראה שלו צריכה להינתן בצורה כמותית ולא איכותית בלבד ולכן היא הייתה משולבת עם ביטויים מתמטיים לעיתים מורכבים, שתלמידי הרפואה לא אהבו. למרות זאת, בגלל כשרון ההוראה המדהים שלו, תוך זמן קצר מאז שהחל ללמד אותו, הפרק הזה הפך לגולת הכותרת בהצלחת ההוראה בפיזיולוגיה.
בלי להמעיט כהוא זה בהצלחותיו במחקר והוראה, אשר ייזכר בגלל אישיותו המיוחדת. התכונה המאפיינת והבולטת ביותר של אשר הייתה צניעות וענווה. הוא עסק נטו במחקר והוראה ומעולם לא רדף אחרי תארים, תפקידים או כיבודים. מה שעניין אותו הייתה הבעיה המדעית בה עסק וטיב ההוראה שלימד. הוא כיהן כאמור בתפקידי ניהול והיה חבר בהרבה וועדות בפקולטה ובאוניברסיטה אבל עשה זאת כי התפקידים נכפו עליו אבל הם לא באמת עניינו אותו. התעסקות בתכנים שלא נגעו ישירות במדע ובהוראה היו בעיניו כמין ביטול תורה. הענווה בה חטא הייתה לו לרועץ. סביבו היו חברים שהיו עושים רעש כשעלה להם רעיון חדש, עוד יותר המולה כשקיבלו מענק מחקר לחקור את הרעיון שלהם והרבה רעש וצלצולים כשפרסמו את פרי עבודתם. לא אשר, הוא שפע רעיונות בהרבה תחומים, קיבל שורה של מענקי מחקר יוקרתיים ופרסם במיטב הספרות בתחומו וכל זה בשקט ובצנעה.
זכינו שאשר היה חברנו במשך מעל 40 שנה. הוא היה אדם נעים הליכות ואיש משכיל מאוד והיה תענוג לשוחח אתו כמעט בכל תחום. הוא נשבה בחקר ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ותקומת מדינת ישראל. הוא היה ציוני בכל רמ"ח איבריו מה שבא לידי ביטוי בצורה בולטת ורהוטה בספרו "רציחות פוליטיות בארץ ישראל" אותו פרסם לפני כעשרים שנה. אי אפשר שלא להזכיר את ההשפעה הדרמטית של מלחמת יום כיפור על אשר. הוא ראה במלחמה הזו נקודת מפנה בחיי היהודים בארץ ישראל ובעקבותיה לא השתחרר אף פעם מתחושת אי הוודאות של חיינו כאן.
אשר היה אדם מורכב והיה בו שילוב ייחודי של אמונה ושל ספקנות. הוא האמין באלוהים אבל בצורה הרציונלית והמפוכחת ביותר שאפשר. והוא האמין במדינה, אהב את המולדת והאמין שיהיה כאן טוב אבל גם השמיע ספקות באשר לעתידנו בארץ הזו. הוא היה איש של פשרות ולא אהב קיצוניות משום צד, לא בעולם הדת ולא בזירה הפוליטית.
אשר היה בן 89 במותו, השאיר אחריו אישה, אסתר אילני, 4 ילדים (ישי, שלומית, חגי, ונירה), 13 נכדים ו-10 נינים אוהבים.
דצמבר 2021
